יום שלישי, 31 בינואר 2012

אכילה מכפרת

ב"עה
איזה פלא גדול!
עיקר עבודת הכוהנים בבית המקדש היתה באכילת הקרבנות! היו יכולים לשרוף את הקרבנות בתנור או להעלות אותם באש כמו קרבן תמיד- מתנה לה' מובן! למה הקרבן האישי לחטא כלשהו או תודה או אשם צריך הכהן לאכול? הרי אם איש חטא או אשם או מביא תודה אלה תחושות רוחניות של מצב רוח כזה או אחר.  יותר מתקבל אל הדעת על מצב רוחני מתאים תשובה.  כמו בתקופה שלנו! המענה לכל בעיה היא חזרה בתשובה. אך למה בתורה   התיקון למצב רוחני הוא באכילת הקרבן ע"י כהן? לצערנו ההשפעה הנוצרית אצלנו כה גדולה שאין לנו מושג מה כוחו של החומר. החומר כמו אצל הנוצרים הוא בזוי.
אך בואו נתבונן בעבודה בבית המקדש! אין מילים יש מעשים!
  1. מדליקים את המנורה עם כל העשיה מסביב. אין דרשות על אור ומשמעותו. המעשה הוא החשוב- בבגדי שרת ובהלכות מוגדרות המעשה מתבצע בטכסיות משמעותית.
  2. קרבן הקטורת. אין דרשות על משמעות הרחות הללו של צמחים הנשרפים ומשמעות צירופם.יש מעשה חשוב בכלי זהב ומזבח זהב ואפילו מביאים את הקטורת עד לקודש קודשים.
  3. לחם הפנים יושב בקודש ומתחדש ונאכל ע"י הכוהנים. ללחם צורה קבועה מראש, שולחן זהב. כל זה עבודת קודש
  4. הקרבת קרבנות צבור ויחיד על המזבח מנחושת. הכוללת את כל העשיה המבורכת סביב.
כל העשיה נעשת ע"י הכוהנים עצמם ולא עוזריהם. העבודה היא גשמית, גופנית.
הטענה היא שהמעשה משמעותי בגופו ולא בדיאבד. מסתבר שהמעשה הוא רפוי לנפש. מעמד הצווארון הלבן בתקופתנו סובל קשות מחוסר ההשקעה הגשמית, גופנית. הסבל מתבטא במחלות באופן גופני ממש וגם מבחינה רוחנית- רגשית. אנשים שסובלים מדכאון זו תופעה שכיחה של מעמד השפע.
נחזור לאכילה.
גם בתקופתנו המנוכרת, עדיין מלווים את השבת בשלוש-ארבע סעודות.
להבדיל האכילה במקדש אינה באה לשם שובע, העברת הבעלות קודמת לאכילה. האיש הפרטי נותן את הקרבן לכהן במתנה לשם כפרה על מעשיו, הוא מעביר לקרבן את מצבו הרוחני דרך כפות ידיו במגע על החי. למעשה אותו איש ישראל נפרד מבעל חי הנושא את חטאתו.
יש לציין כאן שבעלי חיים הם הרבה יותר פגיעים מאתנו והמבנה שלהם הרבה יותר פשוט מאתנו בגלל מחסור הדעת.
מבנה האדם גם פשוט. אך בגלל הדעת ,הרוכבת על האישיות היא משתלטת על הגשמי במידה כזו שלפעמים אי אפשר להכיר בגשמי. זה לא יכול לקרות אצל בעלי חיים למרות שגם להם יש אישיות נבדלת לכל אחד ואחד.
לכן בעל חי יכול לשאת את חטאו של האדם או את עולמו הרוחני ללא התנגדות
לכן העולם החי סביב לאדם מאוד משמעותי לאדם, כי הוא משלים את עולמו בבריאה ממש.
להבדיל: השמוש באמצעים טכנולוגיים היום שמשלימים את האדם בחיי יום יום מרחיקים אותו מבורא עולם, כי כבר נמצא עוד פחות במגע עם עולם הבריאה האלוקית.
כבר נאמר שהכהן אינו אוכל למען שבע רעבונו. אכילת הכהן היא ממש מעל הטבע, כי אינו אוכל על פי רעבונו ותאבונו. אלא הוא אוכל כי הוא מצווה. הכהן אוכל בקודש את הקודש. פרוש שבזמן האכילה לכהן יש כוונות- מחשבות המפנימות את פגם הרוחני של האיש הישראלי ומתכוון שע"י פרוק החומרים שבמערכת העיכול שלו הוא מביא לפרוק החטא ביסודו של האדם וכפרתו בעולם עליון.
רק הכהן יכול לעשות זאת כי הוא המקשר שמיים וארץ, הוא מקבל ברכת ה' והוא עובד במקדש כדי לברך את ה'.
זאת חכמתה של התורה  שהעמידה מקדש וכוהנים כדי לכפר על בני ישראל.
מזה מבינים מה משמעותה של האכילה אצל בני יאדם שיכולים דרכה:
  1. לקבל את הכוונות הרוחניות שבבישול או בגידול- אם זה קודש, או תאווה, או בריאות
  2.  לשלוט בעולם הרוחני המשתחרר בזמן האכילה אחרי פרוק החומרים. לכל צמח או בעל חי יש עולם רוחני מבורך שאפשר להתעשר ממנו בעת האכילה.  וכאן יש בחירה לאדם, באיזה עולם רוחני רוצה להשתייך. פשיטה שאם אוכלים בשר בקר מרגישים אחרת מאשר באכילת חסה.  וכן הלה
  3. כל זה כמובן קשור לכשרות. כי אחרת למה אסור לאכול דם? אלא נאמר בפרוש שהדם הוא הנפש. אכילת הנפש אסורה לאדם למרות שאוכל בשר. לעומת חיה טורפת. זה שומר על בני ישראל  מלחיות כחיה טורפת.
  4. מתוך זה מבינים שהאכילה של האדם קובעת את רוחו. אם אכילת שרצים, דברי חלב,אם בשר בקר או דגים,ואם אוכל תעשייתי מנוכר  מן הטבע= המכיל רמזים בלבד מעולם הטבע.
לכן יש לברך לפני ואחרי, יש לומר דברי תורה בשולחן או להתכוון למטרות קודש ע"י אכילה זו.