יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

דלקת


בס"ד

דלקת זו מלחמה שהגוף עורך כנגד גוף זר שחדר פנימה או כנגד התעוותות גיד שריר או חלק מאבר כל שהו ואז מופיע כגוף זר. הופעת הדלקת מראה על עצמה בגוף. היא חיובית מראה שלגוף יש לו יכולת להאבק נגד זהומים ותופעות שליליות אחרות.

הדלקת מאוד מסוכנת. כיוון שהיא יוצרת אש מלחמה  ויכולה להתפשט לסביבה ולכל נקודה חלשה. אז תופיע הדלקת ללא זהום, כאשר היא הורסת ומזיקה למקומות בריאים.

לכן חשוב לזהות דלקת  עם המקור כדי לטפל בה בזריזות. אחרת היא עלולה להתפשט והסכנות מרובות.

למשל נזלת: זו דלקת בנחיריים של האף. למרות שכיחותה אינה תמימה. ההפך. נזלת לא מטופלת, נבלעת ברוק ופוגעת בכל אבר מזדמן.

שעול מראה על דלקת בראות ומסוכן כי פוגע בנשימה עיקר חיי האדם.

כל כאב בגוף כגון פרקים, גרון, כליות,  במערכת העיכול חלילה מצביע על דלקת מקומית שיכולה להפוך לדלקת רצינית עם תופעות לווי.

הסיבות לדלקת: חדירה חיצונית כמו קוץ. קור מוריד את יכולת התגובה הבריאה של הגוף שמצריכה 36 מעלות לפחות ומופיעה דלקת- אם בגרון, עיניים, גב, מתניים, אף, ראות ועוד.

תוצאות לווי של דלקת כמו נפיחות, חום, אודם וכו' אינם שליליים  אלא מראים על מאמצים בגוף לטפל בדלקת. המשימה שלנו לעודד ולתמוך על מנת שהגוף יצליח במלחמה.

תהיו מודעים שלפנינו מערכת חכמה עצומה שיודעת לטפל בזיהומים באופן מוחלט. לא צריך לפחד אלא לעודד.
נסיונות כמו קרח כדי להוריד את החום או הנפיחות, פוגעים במאמצים של הגוף לנצח במלחמה , כי הם משתקים אותו. עלינו לעזור לגוף לנצח ולא לבטל את מאמציו.

איך מטפלים?


הרעיון של חיסון נגד שפעת, או אנטיביוטיקה הוכיחו עצמם כחסרי תועלת מאחר והם מחלישים את המטופל עוד יותר ואז חולה באופן שכיח יותר.

קודם כל צריך להסיר את מקור הדלקת. אם זה חדירה חיצונית. עדיף להסיר את הקוץ מאשר לטפל בדלקת.  אם זה קור צריך להתחמם ולהיזהר מפריצות רוח, שנויי חום וקור פתאומיים, זיעה מתקררת פתאומית וכו'.

 אם זה שן מזוהמת, עדיף להסיר את השן מאשר לטפל בדלקת. כיוון שאבר מזוהם אומר שאינו יכול להמשיך לתפקד.

למשל קוצב לב מזוהם, יוצר דלקת עסיסית, אין טעם לטפל בדלקת, אלא פשוט לנתח ולהסיר את הקוצב.

אבל פצע מזוהם בגוף עצמו, אינך יכול להסירו ויש לטפל.

יש להפריד בין טיפול בפצע סגור או פתוח. הסכנה בפצע הפתוח גדולה יותר ואויר ומים רעים לו.

אלכוהול ויוד הוכיחו עצמם כאנטי דלקתיים.

יש צמחים המביאים רפואה לעולם ממש. דווקא כאשר משתמשים בהם שלמים, בעליהם וענפיהם ופרחיהם בדרך של חליטה, או תחליב, או tincture, או אחרי רתיחה.

המנגנון של כל חי כולל הצומח בנוי על בסיס של חלוף חומרים. לכן צריך להביא את החומר בצורתו הטבעית ולתת לגוף לעשות את מלאכת הפירוק כו'. רוצים להזדרז ולחסוך את עבודת הפירוק פגענו בגוף באופן אנוש ביותר, כי הסרנו ממנו אחת מתפקדיו הבסיסיים ומזה נובעות אחרכך אינסוף אי הבנות בינינו ובין גופנו בכל מנגנוניו החל ממערכת החיסון ועד מערכת העיכול, העצבים, הנשימה וכו'  

אחד מהדברים החשובים ביותר לבריאות גופנית ורוחנית כאחת הוא מתן כבוד למערכות הגופניות והרוחניות שלנו, הרי הם תוצאה של חכמה עילאית של בורא עולם ,שאנו יודעים רק פסיק ממנה בכל אלפי שנות התפתחות האדם .

מנגנון חלוף החומרים אין לו תחליף .ז.א איסור גמור לתת חומרים כימיים מוכנים לאדם לצורך כלשהו. התוצאה היא הפיכת המערכת לעצלה ואז היא מנצלת את כוחותיה לדברים אסורים, פרוש הדבר מפתחת מחלות קשות: למשל סרטן זו מחלת השפע. האדם מעניק לעצמו הרבה מעבר לצרכיו, וגם מעניק חומרים מוכנים שאינם מתפרקים .כמו שמן מבושל, סוכר לבן, קמח לבן ועוד חומרים לא עלינו.

אדם בריא צריך להיות מסוגל לפתור דלקת- כמו עם בריא צריך להיות מסוגל לנצח במלחמה

המשך יבוא

יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

שמיים וארץ

ב"ה

התחלנו לקרוא ספר בראשית. בהתחלה כתוב : אלוקים ברא את השמיים והארץ. דו-ערכיות ~זה לעומת זה. ביניהם הקב"ה- זו הנמשמה.
אך כעת מדברים על המבנה הבסיסי של העולם המורכב מ"שמיים וארץ". כל העולם כולו הנראה לעינינו , מורכב לפחות משתי יסודות הכרחיים. שמיים והארץ. יסוד המים מתחבר לעפר ויסוד הרוח, ואש מתברים לשמיים.
האדם והעץ בשדה אלה הבריות היחדות המחברים שמיים וארץ. אסור לשכח את הזכות הגדולה שנפלאה עלנו להתעסק עם שמיים וארץ.
כל בריה בעולמנו מורכבת משתי יסודות אלה שהם  ארבע.:רוח, עפר,מים ואש.
 גם אנחנו מורכבים משמיים וארץ. השמיים   מזינים את הנשמה והארץ מזינה את הגוף
אדם ממוצע צריך לדאוג למזונותיו של נשמתו ושל גופו במקביל. 
מזונותיהם של  הגוף הם המלחים של האדמה הנמצאים  בירקות ופרות וגרעינים וכל מה שגדל על האדמה.
 בשורשים והענפים יסודות האדמה בולטים .
נפש  האדם הבאה לידי בטוי בדם, וכן החלק הפנימי הנוזלי של הירק או העץ או הפרי, הוא המזין אותו קשורים לשמיים, התורמים את האור. האור הוא המחייה את הבריה מבחינת חיות ולא מלחים. ללא אור אין חיות בכלל. העלים של הצמחים ניזונים מן האור בתהליך הפוטוזינתזה ויוצרים את הירוק. הירוק הוא החיות. בשפה המדעית קראו לזה ויטמינים.( בלטינית פרוש מחייה). ובכן מקור לויטמינים הוא באור ובצבעים בכלל הנוצרים מן האור ובירוק בפרט.
ובכן האדם צריך במזונותיו לשלב שני יסודות אלו  המובאים אלו מן האדמה ואלו מן האור.
יסודות המלחים שמקורם באדמה חזקים , לא מתכלים ומחזקים. הם עומדים בתנאים קשים ואינם נהרסים בבשול.
לא כן היסודות האתריים שמקורם באור. הם נעלמים מהר אחרי קטפתם, נהרסים בחום ובשמש, בחיתוך וברסוק. לכן יש להנות מהם מיד עם קטיפתם ולשמור אותם בתנאי קרור.,
הם תורמים לקשר שלנו לאל בורא עולם, לצד המוסרי ורוחני שלנו, למצב רוח, לשמחה הפנמית, לכוחות הנפש בכלל.
העולם הזה המובא מן החי הוא מלא חיות= מיקרוקוסמוס חי= חיות קטנות שלא נראים במקרוסקוף שקוראים להם וירוסים וחיידקים, תלוי בנקודת המבט. חיידקים אלה תורמים לבריאות ולשמחה.
במצב של חולי חיידקים אלו תוקפים את הבריה ומערכת ההגנה  החיסונית מופעלת והחולי גובר.
השלוב ביניהם הוא מעשה חכמה
ללא שלוב- שאוכלים מדי הרבה מן החי (ביצים ובשר ודגים) או אוכל תעשייתי נוצרת מערכת חזקה לוקה ברוח חיים, בערכי מוסר, מערכת חיסון חלשה, ללא יכולת להישרדות.
במקרה הפוך- ללא שלוב- אוכלים רק מן הצומח וטרי מתקבלת מערכת עדינה איתנה, רוחנית בכוחות נפש אך לוקה בשרירים ובעצמות
כמובן שיש שלבים בחיים ויש תקופות שצד כזה או היפוכו מתגברים, יש לראות את שילובם בזמן. ולא להיבהל.
יש לשמור על הקשר הזה אל האדמה ואל השמיים כעל שתי מתנות אדירות הבונות אותנו בתבונה רבה.
בשמחה
ארנה



יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

שתיה ורימונים


שתיה בקייץ והרימונים
קיץ העונה הקיפית מלאת פרות!
המילה קיץ קשורה לשורש "קץ", בעל משמעות קשה דווקא. בעונה הזו יש צומות קשים במקום חטאים גדולים שהיו. לומדים שהקיף מסוכן וקורא לנו אתגר.
לפרות הרבה מתנות מהולות בסוכר בהרכבים שונים ומשונים המרווים אותנו כל כך. צריך לזכור שהקיץ זו העונה החמה ולפעמים חם ממש, או מקומות שונים בארץ חם ויבש. ס"הכ בריא חום ויובש מצורפים. אך בחום אנו מאבדים נוזלים ואנו זקוקים להרבה נוזלים. המקור הטוב ביותר הוא מים, ויש להקפיד על מים טובים, פרוש לא קפואים, אלא קרים או פושרים. דבר קפוא עוצר את פעילות המעי, שכמובן מתחדשת מיד כי הגוף  שלנו חם ב-36 מעלות או יותר. כדאי לשים לב שאיכות המים תהיה טובה, ז.א ללא טעם או רח, מים ממעיינות, או מסוננים במסנן בדוק,. אלה מים  מצויינים. אך מים בעיר רגילים ללא סנון, יש לחשוש על פי רב יש להם טעם ורח.
90%-75% אנו עשויים ממים, יש לחדש כמויות אלה כל העת במיוחד תינוקות וזקנים, נשים הרות או מניקות וכו. צריך לשתות בלי הרף. איזון זו מילת מפתח. יותר מדי גם לא טוב. למשל 2 ליטר ליום לאדם שלא מתאמץ במיוחד, ולא נמצא בתנאי מזגן. ליטר ביום לילד עד גיל 10.
לשתיה יש תפקיד מוגדר במערכת העיכול ואין לה תחליף. לכן כדאי לשתות לא בשעות האוכל, וע"י כך עושים הפסקה בין הארוכות ,הפסקה  מאוד חיונית. השתיה בין הארוכות באה לחדש את כמויות המים וגם לשתוף את המערכות משאריות האוכל. כמו שחשוב לנו להדיח כלים ולצחצח שניים כך צריך לשתוף גם את המעי אחרי עבודתו.
הארוכות בעצמן כדאי להיות נוזליות ולהכיל נוזלים. אוכל נוזלי עוזר לעיכול. חלב, מרק, מיצים של ירקות או פרות הם אוכל. זה שונה משתיה באחוז המזונות המכילים. אכילה נוזלית אינה פותרת אותנו משתית מים  בעיתו.
פרות או מצי פרות הם תענוג בקיץ. אך צריך לקחת בחשבון שעיכולם קשה בגלל סוג הסוכר שקשה לעכל. לכן1. צריך לאוכלם בזמן הארוכה ולא סתם בשעות הפנאי או הלחץ.
2. כל פרי, להוציא אבוקדו ופרות של ירקות, מכיל סוכר לכן יש לאוכלו בצירוף פחממות מלאות ולא לבד. למשל: תפוח עם דבר המכיל מזונות.
3. כמות גדולה של סוכר פרות מתחלפת בגוף כאילו אכלנו כמות שמן גדולה שלא ניתנת לעיכול. בעיות של סוכר ושמן מתחלפות. לכן סובלי מרה ולבלב שותפים באכילה  המוציאה אותם מכלל איזון.
כדי להנות מן האכויות  הנהדרות של הפרות יש לאכול מעט
מיץ פרות מעורבב עם חלב או תוספות אחרות זה מזון עשיר שיש להיזהר ממנו, בגלל שהוא עשיר.
תזכרו: אנו זקוקים לאוכל פשוט ומעט. העושר וההרבה גורם למחלות. ילדים שלא אוכלים בריאים יותר מילדים האוכלים הרבה וכל הזמן. ומבוגרים  באותו נוסח.
לכן שתיה פשוטה ואיכותית פותרת מכל בעיות המזון העשיר וכו ויש להרבות בשתיה. 

יום רביעי, 15 בפברואר 2012

עת ללדת - מאת ארנה קובוס

ב"עה

חוויה נדושה אצל רב הנשים ונדירה לכל אישה בנפרד.

איך אדם יכול לעלות על הדעת שהוא יכול ליצור אדם? לכן כן. האדם יכול ללדת כמו כל החיות שיש להם יכולת לרבוי עצמי.

האם לבעל חי יש לו יכולת ליצור בעל חי כמותו. כן בהחלט.

לכל הבריאה יש יכולת לרבוי עצמי- דבר פלא. גם הצמחים, אפילו הדומם יש לו מנגנון להתרבות. איזה פלא!

אם נתבונן במים ובאדמה- במנגנון המרבה אותם נמצא יסודות שלא שייכים למים ולאדמה, השותפים לרבוי. למעשה יסודות הבריאה דואגים בעצמם לרבוי של עצמם ויסודות האחרים. לרבוי המים נמצא שותפים את השמש והעננים והקור והרוח עד הגשם. מוצאים תהליך מסובך ליצירת מים חדשים. אין

המים מעורבים ליצירת מים חדשים.

איך האדמה מתרבה? האדמה אינה דואגת ומעורה כלל. אלא תמותת כל הבריות מתכסות באדמה ונוצרות עם הזמן שכבות חדשות של האדמה . תהליך ארוך שלא רואים את סופו. מתרחש תמיד לנצח. בדומם ההתחדשות היא נצחית , תמידית ללא הפסקה.

ברוח ההתדשות היא תמידית ונצחית כמו באדמה ע"י שחרור הרוח מן החי והצומח כל עת.. רעיון המחזור של רוח, מים ,עפר מעמיד אותנו במסגרת חכמה הממחזרת את עצמה ומשמרת את עצמה וגם משחזרת את עצמה. בשלושת היסודות בתהליך השחזור טמון גם תהליך של טהור החומר לפני הווצרותו מחדש.

למשל ע"י אדוי המים מתנקים מפסולת שאינה מתאדה. הגשם הנוצר הוא טהור שהולך ומקבל פסולת ככל שמתקרב לארץ.

הטמנת הפסולת = חומר שהתכלה, הטמנתו באדמה מביא אותו לפרוק חומרים, תוך כדי שחרור מקסימלי של רוח כלשהי שנותרה, והפיכתה למלחים המזינים את האדמה.

הרוח המשתחררת מן החי תוך נשימה ומן הצמחים תוך החלפת החמצן לפחמן וההפך, שרפת הצומח והחי וכליון הבריה משחררת הרוח חתומה מהרבה פסולת של הגוף. ככל שהיא מתרוממת יותר באויר היא משתחררת מן הפסולת אשר מנמיכה בגלל משקלה. ככל שהיא כלואה בגוף היא מופיעה כנפש וברגע השחרור, כליון הגוף משתחררת כרוח. יש רוחות בגבהים שונים.ככל שהיא קרובה לאדמה היא פחות רוחנית, ז.א. היא גשמית. רוחות הצומח שוכנות מאוד נמוך ורוחות החי מתחילות לעלות לפי רמת התפתחותו, רוח החיות הטהורות גבוהה יותר ( גם רגליהם גבוהות יותר) ובין בני האדם יש גבהים שונים ולישראל יש לו אפשרות להגיע לגבהים רמים וביניהם הנביא גבוה ביותר.

ראינו שהתרבות העפר והרוח היא תמדית אך התרבות המים לא כל כך. כל הזמן הנהרות זורמים לים אך אין כל הזמן יורד גשם באותו מקום.

יסוד האש יותר מצומצם בגלל עוצמתו.אינו בשמוש אלא בלעיטים רחוקות- אלה הברקים. בנשמותיהם של האדם יש רק נצוץ אש ולא יותר מזה.

ראינו שהמים פחות שופעים מן הרוח והאדמה והאש כלוא לחלוטין שמא ישמיד את העולם. אש נוצר ע"י חלוף חומרים ויצירת חשמל בשמיים.

האדם להבדיל יוצר אש מתוך סכון גבוה של הסביבה.

ובכן ראינו לסיכום שהיסודות בבריאה מתרבים, תוך טיהור עצמי בתוך תהליך שאין בעצמם מעורים בו

ברמת הצומח נוצר גרעין להפריה ורבוי

וכן נוצר עובר ברמת החי.

אין הצמח או החי טורח כדי לווצרו. תהליך ההפריה בצמח קשור לפרוק החומרים אצל תא האם לניצולם

רק מה שנחוץ ליצירת התא החדש.


החכמה של הטמנת החי בתמצות בלתי רגילה בתוך הזרע והביצית מתעלמת מיסודות לא חיוניים. ומתמצתת את העיקר שבעיקר

במקביל בעולם העוף יש הטלת ביצה אשר כוללת את הדרוש האם לעובר מחוץ לגופה, בתוך ביצה. העוף דוגרת על ביצים ללא דגירה ויצירת האפרוח. אצל הדגים אין דגירה. כאן המנגנון פשוט יותר.

לחיות היונקות יש הריון תוך הגוף של כמה חודשים . שם התא מתפתח ויוצר את העובר שהולך ומתפתח עד הלידה.

אין האם שותפה בכל התהליך בד"כ. יש מקרים של כשלונות, הפלות ועוד המראות על פגם כלשהו אצל האם אשר לא יכלה לשאת את ההריון עד הסוף בצורה נכונה.

במקביל האם אצל האדם מפתחת בהריונה עובר אנושי הנושא מתכונות ההורים ועוד דורות קודמים לא לפי בחירתם בכלל.

הסוד העצום של בחירת התכונות של הדורות הקודמים ליצירת העובר החדש גם בחי, הצומח או האדם סוד אשר קשור למנגנון הפעלת החיבור של הזרע לביצית שלעיננו נראה מקרי לחלוטין, גם הוא שייך למנגנון עצום שקובע בפרטי פרטים את התכונות הגשמיות וברוחניות כאחת של העובר עוד בהווצרות הוולד.

בקצור בעת הלידה אנו עדים למנגנוני בראשית שאין הדמיון קולט את סבוכם וחכמתם. בעת לידה אדם חש בקטנותו כאשר מנגנונים עצומים פועלים בקרבו מצד אחת ורחמים של ה' יתברך הנותן לו לטעום מסודות הבריאה בכלל, וגם מאפשר לו להיות שותף בבריאה חדשה.

אשרי העם היודע לברך.

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

פנימיות הכשרות

ב"עה
פנימיות הכשרות
באה התורה ללמד:. שאפשר דרך האכילה להתקרב אלוקה- או להתקרב לקדושה איך?
שתי הגדרות מפורשות בקשר לאכילת חיות. בסביבת המים ועל היבשה. בסביבה המימית: סנפיר וקשקשת. בואו נתבונן מה קורה בחיות שאין להם. אלה הרכיכים. נמצא שהדגים בעלי סנפיר וקשקשת שוחים באופן אופקי במים לעומת הרכיכים שמתגלגלים . הבדל זה בקשר שלהם לשמיים והארץ משנה את צורת קבלת הברכה מן השמיים והארץ. מסתבר שלרכיכים אין להם אפשרות לקבל את הברכה ישירות בגלל היציבה. יונקים במים הם חסרי קשקשת והם אסורים לאכילה, למרות שהיציבה שלהם מקבילה לשמיים ולארץ. אך ללא הקשקשת אין גורם מבדיל בינם ובין המים. רעיון ההבדלה בתורה הוא מאוד חשוב ונפגוש אותו הרבה בפרקי הכשרות שלנו. הסביבה המימית מעניקה איפיון יחידני לאוכלוסיה המימית-אפיון ההתרבות. אפיון זה עובר באכילת דגים- התרבות מירבית.-
בעלי חיים  בסביבה היבשתית: : האפיון המוזכר הוא "שוסעת שסע", פרוש הבדלה בין שתי האצבעות ולא יותר. רעיון ההבדלה שוב מלווה אותנו כאן.לחיות טורפות בעלות כמה אצבעות אין רעיון ההבדלה משמעותי.
פרסת כף הרגל משמעותית בקשר ליציבת אותו בעל חי. בעל חי כשר עמוד השדרה שלו מקביל לשמיים והארץ ואפילו הראש. בעל חי התמים ביותר הוא הכבש, שראשו רב הזמן כלפי מטה. הגבול של בעל חי כשר הוא הצבי היפה עם ראש גבוה, אשר אינו כשר להקרבה, אלא רק לאכילה. העז כשמו הוא, נועז יותר וראשו גבוה יותר משל הכבש. ובכן מעמד הראש קובע את ההתייחסות הרוחנית של בעל החי. החמור, למרות טומאתו הוא הקרוב ביותר בין הטמאים, קרוב לכשרים בגלל מעמד הראש.
הצואה שונה בין החיות הכשרות לחמור והסוס. למרות שאוכלים אותו הדבר צואתם שונה, כאשר של העיזים קטנה, וצפופה בצורת גרעינים ואילו של החמורים גלילים רכים. ההבדל הוא בעיכול. לבעלי החיים הכשרים יש מערכת עיכול כה מעובדת ,שהפסולת היא אפסית ומצוקה כי הכל נעבד היטב לטובת בעל חי המקבל את המירבי מן החציר. יוצא שבזכות מערכת העיכול המעובדת היטב בשר הכבש או העז מכיל הרבה יותר מאשר חיה טמאה.
מה הוא מכיל יותר? מבחינה כימית לא מצאו הבדל בין סוס לכבש. נזכור שהרעיון של הכשרות הוא להעביר אפשרות לקדושה דרך האכילה.
יש רק שתי בריות שעומדות זקופות בין שמיים לארץ ומחברות ביניהם. הצמח והאדם. אלה שתי בריות אשר מקבלות ברכה באופן השואב את הברכה ולא מקביל לה. העלים אצל העץ הפונים שמימה והשער אצל האדם הם אשר שואבות את הברכה ישירות . לצמח יש עוד יתרון יחודי בעולם והוא היכולת להפוך את האור למזון ע"י תהליך הphotosynthesis ביוונית= הרכבת האור. לכן אכילת העלים הירוקים של הצמח פרוש אכילת אור מעובד כמזון.
מה הוא האור? הוא הוא התרגום הגשמי של אלוקה= חיות אלוקית. לכן בבריאת העולם הקב"ה נתן לאכילה לכל הבריות את הצמחים.
אחרי נח מותר לאכול בהמות בתנאי ששומרים על הכשרות. ז.א דואגים לאכול מן החיות השומרות היטב בשרירים שלהם את החיות שקלטו מן הצמח. ז.א אדם האוכל מן הבשר הכשר מצליח להתחבר בדרגה שניה לחיות של הצמח. אכילת חיות טרפות לא מביאה אותך לחיות הצמח אלא בדרגה שלישית או רביעית דבר המרחיק אותך מאלוקה.
מבחינה רוחנית העיכול קובע מה מידת ההפנמה של החומר ורוחו גם יחד. לכן עם עיכול מצויין הכבש הוא תמים. אך האלימות מופיעה ככל שהעיכול חלקי ולא שלם. למשל אצל החיות הטורפות, יכולת העיכול של בשרים בעלי חומצה קשה מאוד משפיעה על רוחם- טורפים.
 מעמד הראש הוא משמעותי כאמור לעיל. לכן ג'רפה ספק אם היא יכולה להיות כשרה. אצל החיות הטורפות היציבה שלהם יותר זקופה לשמיים ובוודאי שהראש כך.
בניית כף הרגל משמפיעה על היציבה וההליכה.. בחיות הכשרות בעלות פרסה, החלק הקרני מתפשט ועוטף את החלק התחתון של הרגל. לחיות הטורפות אין פרסה, והחיות יותר עגלגליות, נמוכות מאוד , קרובות לארץ. זה הבדל נוסף בין הטורפות לכשרות שהראשונות הם יותר נמוכות וקרובות לארץ לעומת העז והפרה הקב"ה קבע ארבעה יסודות עולם שדרך האכילה אנו בולעים אותם ונקשרים לקב"ה ולבריאתו בצורה בלתי ניתנת לניתוק.:
יסוד המים: המים עוטפים כל תהליך של לידה.- אנו חייבים לשתות- בלי שתיה אין חיים רוח: אנו חייבים לנשום לחיים. הרוח קובעת את הרוחניות של האדם.
עפר: מסמל את המוות- הצמחים הגדלים מן האדמה מעבדים את העפר בשורשיהם.
אש: זו הנשמה הבוערת בתוכנו. טיב היסודות הללו קובע את הקשר שלנו אלוקה.
האדם המודרני השיג שבירת השרשרת. אויר מזוהם, מים לא טהורים, מזון תעשייתי- מביאים את האדם לידי מחלות קשות יש לשוב לפשטות.



יום שלישי, 31 בינואר 2012

מחלת השפע או מחלת הסרטן

ב"עה
מחפשים ותמהים למה  ואיך מתפתחת מחלת סרטן
התשובה היא אחת וברורה. דווקא אחרי מלחמות עולם הצבורים נכנסו לבהלת האוכל. אולי בגלל המצוקה שהיתה במלחמה, אולי בגלל הרכושנות ואנוכיות.
בדרך המדע למדו על מרכיבי התזונה והתייחסו לאנשים כאילו הם מכונות שצריך לפתם עוד עוד ועוד........ כדי שיהו בריאים. זו תרבות של שפע, שלא חסר דבר, של הפקרות  בקב"ה שהאדם כביכול הצליח ליצור תחליפים לכל דבר: יש מזוג במקום אויר בבית, יש שתיה תעשייתית במקום מים טריים, יש אוכל תעשייתי או אפילו תוספי מזון שנותנים לך את כל הנצרך.
טרם האדם יצר את האש= הנפש החיה, אך הוא משתדל להשפיע בבחירת צורת הדור הבא.
ובכן יש כאן תרבות של מחליפים הטבעי באנושי-תעשייתי. האדם שמח כי הוא שולט בעולם עוד יותר.
רק שהתפתחו שתי  מחלות  חדשות. א) הסרטן זו סטיה התפתחותית של תאי הגוף שגדלים מעל הרגיל ומפריעים ומפסיקים את התפקוד הרגיל.
ב) המחלה השניה היא מחלה אוטואימונית ((autoimmune
                          במקרה הזה הגוף משתגע ומאבד את איזונו  ופוגע והורס את עצמו. נכנס למעגל סגור שאין לצאת ממנו וכל הטבה  מנוצלת להגברת המחלה.
שתי מחלות אלו הן מחלות התרבות של השפע, בהן ניתן לאדם כל כך הרבה שאין הוא יכול לשאת.  במחלה א' התאים מאבדים את איזונם וגדלים בגלל העודפים. במחלה השניה מצפון האדם משתגע ואינו יודע  מצפונו- הוא סובל כי לא שמח במעשיו ואז  הוא משתמש    בכוחותיו כדי לתקוף את עצמו במקום להטיב.
בשתי מחלות אלו כדי לצאת מהם צריך לשנות תפיסת עולם: ללמוד שהשפע מאיים על האדם. הברכה נמצאת בחוסר.
כמו שרבי נחמן כותב בזכות החוסר האדם פועל ואחרת הוא נפגע.
לכן:
  1. האדם צריך לאכול מעט- כל הסעודות הארוכות של שבת או שמחות למיניהן הורגות את האדם.
  2.  האדם צריך לאכול אוכל פשוט. אפילו אותו אוכל כל הזמן. כי החסרון יוצר דחף פנימי למלא את החסר. הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית- גופנית.
  3.  האדם צריך לאכול מתוך שמחה. כיוון שכל מערכת העיכול אינה מתפקדת  בעצבות ברגע שהאדם ישמור על שלושת הכללים הללו יקרה נס. ז.א לאכול מעט, אוכל פשוט ובשמחה יתחיל הגוף שלו  ונשמתו לפעול כדי לתקן את המעוות.
צריך להבין שאיננו מכונות אלא יצורים שחכמה אדירה טמונה בהם. אם נשתיק את היצור הזה בדברים חדשים הממלאים את צרכי היצור הזה הוא מת. כך גם שאר בעלי החיים. אם דואגים להם עד  שלא יצטרכו לעשות דבר לבד יחלו וימותו.
אותו דבר האדם. אם המדע והטכנולוגיה ימלאו את חסרונותיו במידה שהוא יהפך לעצלן יחלה וימות.
הדרך היחידה לבריאות אינה להתמלא מכל טוב אלא להיות חסר מעט, או חסר כל.
לבריאות ארנה

אכילה מכפרת

ב"עה
איזה פלא גדול!
עיקר עבודת הכוהנים בבית המקדש היתה באכילת הקרבנות! היו יכולים לשרוף את הקרבנות בתנור או להעלות אותם באש כמו קרבן תמיד- מתנה לה' מובן! למה הקרבן האישי לחטא כלשהו או תודה או אשם צריך הכהן לאכול? הרי אם איש חטא או אשם או מביא תודה אלה תחושות רוחניות של מצב רוח כזה או אחר.  יותר מתקבל אל הדעת על מצב רוחני מתאים תשובה.  כמו בתקופה שלנו! המענה לכל בעיה היא חזרה בתשובה. אך למה בתורה   התיקון למצב רוחני הוא באכילת הקרבן ע"י כהן? לצערנו ההשפעה הנוצרית אצלנו כה גדולה שאין לנו מושג מה כוחו של החומר. החומר כמו אצל הנוצרים הוא בזוי.
אך בואו נתבונן בעבודה בבית המקדש! אין מילים יש מעשים!
  1. מדליקים את המנורה עם כל העשיה מסביב. אין דרשות על אור ומשמעותו. המעשה הוא החשוב- בבגדי שרת ובהלכות מוגדרות המעשה מתבצע בטכסיות משמעותית.
  2. קרבן הקטורת. אין דרשות על משמעות הרחות הללו של צמחים הנשרפים ומשמעות צירופם.יש מעשה חשוב בכלי זהב ומזבח זהב ואפילו מביאים את הקטורת עד לקודש קודשים.
  3. לחם הפנים יושב בקודש ומתחדש ונאכל ע"י הכוהנים. ללחם צורה קבועה מראש, שולחן זהב. כל זה עבודת קודש
  4. הקרבת קרבנות צבור ויחיד על המזבח מנחושת. הכוללת את כל העשיה המבורכת סביב.
כל העשיה נעשת ע"י הכוהנים עצמם ולא עוזריהם. העבודה היא גשמית, גופנית.
הטענה היא שהמעשה משמעותי בגופו ולא בדיאבד. מסתבר שהמעשה הוא רפוי לנפש. מעמד הצווארון הלבן בתקופתנו סובל קשות מחוסר ההשקעה הגשמית, גופנית. הסבל מתבטא במחלות באופן גופני ממש וגם מבחינה רוחנית- רגשית. אנשים שסובלים מדכאון זו תופעה שכיחה של מעמד השפע.
נחזור לאכילה.
גם בתקופתנו המנוכרת, עדיין מלווים את השבת בשלוש-ארבע סעודות.
להבדיל האכילה במקדש אינה באה לשם שובע, העברת הבעלות קודמת לאכילה. האיש הפרטי נותן את הקרבן לכהן במתנה לשם כפרה על מעשיו, הוא מעביר לקרבן את מצבו הרוחני דרך כפות ידיו במגע על החי. למעשה אותו איש ישראל נפרד מבעל חי הנושא את חטאתו.
יש לציין כאן שבעלי חיים הם הרבה יותר פגיעים מאתנו והמבנה שלהם הרבה יותר פשוט מאתנו בגלל מחסור הדעת.
מבנה האדם גם פשוט. אך בגלל הדעת ,הרוכבת על האישיות היא משתלטת על הגשמי במידה כזו שלפעמים אי אפשר להכיר בגשמי. זה לא יכול לקרות אצל בעלי חיים למרות שגם להם יש אישיות נבדלת לכל אחד ואחד.
לכן בעל חי יכול לשאת את חטאו של האדם או את עולמו הרוחני ללא התנגדות
לכן העולם החי סביב לאדם מאוד משמעותי לאדם, כי הוא משלים את עולמו בבריאה ממש.
להבדיל: השמוש באמצעים טכנולוגיים היום שמשלימים את האדם בחיי יום יום מרחיקים אותו מבורא עולם, כי כבר נמצא עוד פחות במגע עם עולם הבריאה האלוקית.
כבר נאמר שהכהן אינו אוכל למען שבע רעבונו. אכילת הכהן היא ממש מעל הטבע, כי אינו אוכל על פי רעבונו ותאבונו. אלא הוא אוכל כי הוא מצווה. הכהן אוכל בקודש את הקודש. פרוש שבזמן האכילה לכהן יש כוונות- מחשבות המפנימות את פגם הרוחני של האיש הישראלי ומתכוון שע"י פרוק החומרים שבמערכת העיכול שלו הוא מביא לפרוק החטא ביסודו של האדם וכפרתו בעולם עליון.
רק הכהן יכול לעשות זאת כי הוא המקשר שמיים וארץ, הוא מקבל ברכת ה' והוא עובד במקדש כדי לברך את ה'.
זאת חכמתה של התורה  שהעמידה מקדש וכוהנים כדי לכפר על בני ישראל.
מזה מבינים מה משמעותה של האכילה אצל בני יאדם שיכולים דרכה:
  1. לקבל את הכוונות הרוחניות שבבישול או בגידול- אם זה קודש, או תאווה, או בריאות
  2.  לשלוט בעולם הרוחני המשתחרר בזמן האכילה אחרי פרוק החומרים. לכל צמח או בעל חי יש עולם רוחני מבורך שאפשר להתעשר ממנו בעת האכילה.  וכאן יש בחירה לאדם, באיזה עולם רוחני רוצה להשתייך. פשיטה שאם אוכלים בשר בקר מרגישים אחרת מאשר באכילת חסה.  וכן הלה
  3. כל זה כמובן קשור לכשרות. כי אחרת למה אסור לאכול דם? אלא נאמר בפרוש שהדם הוא הנפש. אכילת הנפש אסורה לאדם למרות שאוכל בשר. לעומת חיה טורפת. זה שומר על בני ישראל  מלחיות כחיה טורפת.
  4. מתוך זה מבינים שהאכילה של האדם קובעת את רוחו. אם אכילת שרצים, דברי חלב,אם בשר בקר או דגים,ואם אוכל תעשייתי מנוכר  מן הטבע= המכיל רמזים בלבד מעולם הטבע.
לכן יש לברך לפני ואחרי, יש לומר דברי תורה בשולחן או להתכוון למטרות קודש ע"י אכילה זו.    

אבחון מוקדם של תינוקות

ב"ה
המדבר מזרחית מבית חגלה

טווח הגילאים שבו אנו יכולים לחנך את ילדינו, חינוך גשמי ורוחני באופן שמאפשר להשפיע עליהם ומצדם אין התנגדות לקבלה מאתנו, הוא מן ההיריון עד גיל 3 לכל היותר 5. לאחר מכן אישיותם מתעצבת וההשפעה יותר קשה.
המצב הרווח היום הוא שבעיות מזמינות את ההורים לפתור אותם. הילדים חולים, סובלים ואז ההורים הולכים לרופא למצוא עצה או פתרון לבעיה.

שיטה זו היא שיטה של כיבוי שריפות

מחנך אמיתי קובע לעצמו כיצד להתמודד עם בעיות ועם יצר הרע מראש. קודם דואגים להכיר את הצדדים החיוביים והשליליים בילד ו/אז יש לטפח את החיובי ולדאוג שהצד השלילי לא יבוא לידי ביטוי. לדוגמא: ילד שמפריע ורוצים שהוא יהיה בשקט לעיתים נותנים לו סוכרייה, מבלי לדאוג למה זה גורם מאוחר יותר. כי זה מחליש את יכולת ההתגוננות שלו וכן מפתח אצלו את היצר הרע. כוון שהעולם הגשמי צועד בד בבד עם העולם הרוחני- מוסרי. הילד לומד שהוא יכול להשיג דברים לפי התנהגות מסוימת.
במקום לדאוג לצד החיובי, בגלל העומס ו"הלחץ" בו אנו מצויים בחיי היום יום אנו מפתחים שיטות כיצד לא להתמודד ובכך מזיקים לילד.

יש שיטה אחרת שמקדימה רפואה למכה, שיטה זו נקראת "השיטה ההוליסטית"

עם היוולדו של התינוק ישנן מפות ברורות שניתן לקרוא כדי לאבחן. לפי איך שאדם נראה קל מאוד לראות איך הוא מרגיש אם רק יודעים "לקרוא" אותו.
צבע העיניים מראה מפה של האברים הפנימיים והקשר ביניהם, כפות הידיים והרגליים מראות את אישיות האדם תאוותיו ויכולותיו. כמו כן, מסתכלים על הראש, צורת האוזניים, הלשון וכו'.
אחרי אבחון ניתן להכיר את היתרונות והחסרונות עוד לפני שבאו לידי ביטוי, ולנצל אותם כראוי. יש קשר רוחני בין אנשים, אפשר לנצל את הכוח הזה בצורה חיובית, לחשוב על ילדנו מחשבות טובות, להעביר להם תחושות של אהבה, ביטחון, קרבה ושמחה. דברים אלה ישפיעו עליהם לטובה.

התזונה היא חשובה. מומלץ לאכול רק את מה שאובחן כמתאים

מצב רוח מסוים גורם ל"סתימות" אנרגטיות באבר זה או אחר, על ידי לחיצות אפשר לשחרר את הסתימות האנרגטיות.
וכך בעזרת כל הכלים והתובנות האלו תינוק עם בעיות דיסלקטיות קשות גדל ככל ילד אחר!
תינוק עם חולשות במערכת ההורמונלית, התגבר עליהן עוד לפני שהציקו לו.
תינוק עם בעיות מרה קשות, ניצול מכאבי ראש ותופעות אחרות לפני שהוא סבל.
תינוק עצלן גדל כילד זריז.
הורים חביבים אל תזדקקו לבעיות כדי להכיר את ילדיכם!
ארנה קובוס
רפואה טבעית

היציבה

ב"ה
להתחיל מן ההתחלה...

הליכה במדבר

העמדת מבנה הגוף משנה משפיעה על האברים. לכן אדם צריך לחשוב קודם על היציבה.

שני כוחות לאדם. אחת מושך כלפי מעלה- הראש הוא הנציג, אחת מושך כלפי מטה הרגליים הן הנציגים.
שתי כוחות אלו פועלות במקביל, ואדם צריך לתת בטוי לשתהין. אדם צריך להרגיש משיכה חזקה כלפי מעלה מן הקודקוד. משיכה זו תיישר את הראש עם הקודקוד כלפי מעלה. במקביל אדם צריך להרגיש משיכה חזקה מטה המביאה את הרגליים לדרוך היטב בכל הרגל על הארץ. האדם נע בין שתי כוחות אלו. ואסור אם אחת מהן תגבר. אז האדם יחלה. מרכז הכובד של האדם, נקודת האיזון של שתי כוחות אלו היא בנקודת הזנב. משם אמורים לצאת הרגליים להליכה, משם אמור הגוף לעמוד ולצמוח כלפי מעלה.
בזכות כח אחת  האדם סופג מן השמיים ברכה. בזכות כח השני האדם סופג מן הארץ ברכה. שתי ברכות שונות שאי אפשר להחליף ביניהן. אם האדם יהיה תלוי מן הראש, יסבול מרוחניות יתר ויהיה מנותק מן הגשמיות, גופו יסבול ולא ידע ,איך להכיל את נפשו. אם האדם יכביד על רגליו, הגשמיות תגבר יחד עם העייפות, עיוות האברים, כאבים שונים וכו' האדם לא ידע דבר אחר חוץ מסבלו ,כספו ויצריו.
  1.  על האדם ללמוד ללכת יכף כדי להרגיש את כח האדמה דרך רגליו.
  2.  על האדם ללמוד להתרומם על אצבעות רגליו עם ידיו פרושות לשמיים וקודקוד כלפי מעלה כדי ללמוד לגבוה.
  3.  אדם יישב עם הרגליים מקופלות, ידיים על ברכיו, וירגיש את חוט המחבר זנב לקודקוד.
  4.  במצב הזה אדם יסגור את עיניו ויתפלל.
מכאן יצמח האדם שלם ושמח בחלקו.

ארנה קובוס
052-8699300

יש אפשרות אחרת

בעזרת ה' ית' אפשר לבחור בדרכים טבעיות לרפוי, אותן הקב"ה ברא לפני המחלה.

בית חגלה
הקב"ה הוא הנותן בריאות והוא המביא את המחלות בהתאם למעשי האדם. יש לעמוד לפניו בחשבון נפש לבדוק איך משפרים את העמדה הזו לפניו.

הרופאים במתרבות המערבית הם חוטאים בכמה תחומים וזוכים במעטים

הם יוצרים עולם של הפקר עולם שהאדם מלך,כל יכול ממציא פתרונות מסובכים  עלפי הטכנולוגיה המתקדמת (שהיא למעשה גורמת לסבל רב אצל האנשים, בגלל האמצעים שהם פוגעים באנשים בגדול- הקרנות, כימיקלים) .הם מעבירים את המסר: אני יודע, הגוף הוא משוגע. הם מלמדים איך לעקוף את הגוף והם, הרופאים מביאים פתרונות חילופיים שהם עלפי רב הסרת איברים "שלא מתפקדים"
במקום זה אנו מלמדים את האדם להקשיב לעצמו, שהרי הקב"ה טמן בגוף הבריות  כזו חוכמה שאנו איננו יודעים אפילו פסיק קטן. יש להתבונן וללמוד מן הגוף דרכי רפוי .
הם מלמדים את האנשים מגיל 0 כבר בטיפת חלב  לבוא לבדיקות (שעבוד לרפואה) כדי לדעת ( מענה ליצר הרע ולא מענה לבריאותו של האדם. בריאות ברפואה המערבית= פסק הזמן בין אשפוז אחד למשנהו). מאחר והרופא הוא היודע הולכים אליו כדי לדעת, לא כדי להתרפא. המסר המועבר לאנשים הוא "תכייף! אנחנו כאן". מלמדים את האנשים מגיל אפס להתנכר לעצמם, להתענג ביצר כדי.... שיפלו בידיהם. האנשים סובלים קשה מאוד, השכבות החלשות באופן אנוש ואין מציל: תשובתו של הרופא לסבל האנושי היא: "אתה סובל אתה קיים! תודה שרק כך!". הצבור סובל קשה עד שמגיע לשולחן הניתוחים ואין מרחם. הרפואה המערבית לימדה את האנשים  להאמין להם ובהם והם הפכו להיות התעשיה הגדולה ביותר. הם עושים כסף גדול על חשבון בריאותם של האנשים אותם הם מרמים בדרכי התנהגות כופרים לה' ית' ולעצמם.
הטכנולוגיה בשרות הרפואה הפכה להיות מין עבודה זרה. מאמינים בה שהיא עושה ניסים. הם האנשים קטנים לעומתה. כמו שבזמנו האנשים היו משתחווים לפסלים- מעשה ידי האדם, כך היום אנשים משועבדים לטכנולוגיה ללא הסוס והרי היא מעשה ידי אדם.
במקום זה ברפואה הטבעית אנו מלמדים את האדם להכיר במבנה המיוחד לו, לא לפגוע בעצמו בדרכים קשים לא לאכול מאכלים גרועים בשבילו ללמוד לקחת אחריות על עצמו ועל חייו. על החיים הגשמיים כאחת עם החיים המוסריים מול ה' ית'.

כמה זכויות לרפואה הרגילה. הצלת חיים מתאונות ופצעי מלחמה בשדה הקרב ובבית.

הטכנולוגיה שבשה גם את המזון, אחד הדרכים שנתן הקב"ה כדי להתחבר אליו- לחיות האלוקית הנמצאת בבריאה. ע"י תעשיית הפרסום האדם לומד לאכול אוכל תעשייתי כדי להיות שייך לחברה ועומד בתור לניתוח כחלק מאותה עיסקה.
אין צורך בכל זה רבותי. רק לשוב אל דרכי ה' הפשוטים הנמצאים בעולם הטבע בשפע ולעבוד אותו בשמחה, במתינות ואהבה ולהתרחק ולהסתייג מן הטכנולוגיה האנושית .
בשמחה,
ארנה

תזריע מצורע - הפרשות המלמדות רפואה

איננו צריכים ללמוד רפואה מן הסינים או אחרים. בפרשה הזו יש יסודות רבים שכדאי ללמוד

  • הצבעים הם חלק מן המציאות הבריאה וחסרונן מראה על חולי.
  • הצבעים אינם תוספת יופי אלא מהות בבריה.
  • כל אדם והצבע השולט בו. צביון אישיותו. לכל אחד מן האיברים הפנימיים שלנו וציבעו. כאשר האיבר לוקה, הוא לוקה גם בצבע.
  • איבחון הצבע בעור מראה על המצב הפנימי.
  • מעשים טובים או רעים משפיעים על העולם הגשמי כאחת. בפרשה לוקים במחלה בגלל מעשים אשר משפיעים לעולם הפנימי והרוחני והגשמי כאחת. התוצאה היא גשמית. המפגם הוא רוחני וגשמי כאחת.
  • עולם הצבעים יוצר קרינה סביב לאדם שיוצרת הילה צבעונית. לקוי גשמי או רוחני הורס הילה זו.
  • מפוי הצרעת מצביע על איבר פנימי. כל גופנו הוא מפה של האברים הפנימיים, אשר מיוצגים באופן הולם בחיצוניות כך שאפשר לאבחן בדיוק.
  • הטיפול ניתן ע"י הכהן. טיפול הכהן הוא אנרגטי ומבוסס על קשר טוב עם המטופל. הקשר נעשה דרך העיניים.
  • אין מכונה יכולה לאבחן, שתהיה תוכנת המחשב המשוכללת ביותר.
  • אין רופא או מטפל יכול לרפא ללא קשר למטופל.
  • הכהן עוזר למטופל להתרפא, אך הכול תלוי במטופל. הכהן עוזר לו, העבודה היא על המטופל. הכול תלוי בו אם הוא יתרפא או לא. המטופל לקה במחלה באחריותו והוא יכול לרפא את עצמו בגבוי הכהן.
  • הטפול יכול להיות גם דרך צבעים, אם בהקרנה , אם באכילה.
אלה כמה נקודות למחשבה. אשמח לשתף פעולה
ארנה

נפש בריאה בגוף בריא

ב"ה
המדבר מזרחית מבית חגלה

סיסמה זו ידועה מיוון העתיקה

סיסמה זו ידועה מיוון העתיקה... אצלנו היא שונה טיפה: נפש בריאה בגוף בריא לעבודת ה' נאמנה שהרי ההבדל בין תרבות יוון לבין תרבות ישראל הוא היעד. בתרבות יוון הכול כשלעצמו ובישראל הכול למען ה' יתברך שמו.
המסר הגדול שיש לנו להעביר הוא על ההשפעות החד משמעותיות מן העולם הגשמי לרוחני. על ההפך כבר דיברו מתמיד. הקשר הפסיכוסומטי ידוע ומוכר גם ברפואה הרגילה. נעשה אפילו שימוש מופרז לרעה. על כל תופעה בריאותית לא ידועה, במקום לחפש או סתם לומר "לא יודע", אומרים לך "בעיה נפשית". ברפואה הרגילה את כל התופעות האלרגיות הפכו אותם לבעיות נפשיות.

אצלנו בגמרה יודעים שהעולם הגשמי הוא קודם ואותו צריך לקדש

מעשה הבריאה העצום של ה' יתברך הוא בבריאה הגשמית, בעולמות הגשמיים שהוא ברא. הגדולה שלו היא שלעולמות הגשמיים יש משמעות והבריאה הארצית אינה כשלעצמה. כאשר אנו דורכים על הארץ איננו דורכים על משהו בזוי, אלא זה הכלי הנושא את האלוקות- הדומם, האבנים, העפר, המים, האש והאוויר. 4 יסודות גשמיים של העולם אינם יסודות כימיים כשלעצמם, ( לפי אמונתו של האדם הלבן במדע), אלא אלה כלים הנושאים רוח אלוקית עושה מעשה בראשית מדי יום ביומו.

בחירתו של הקב"ה בעם ישראל, באה כדי לקדש את הארץ ממש

יותר מזה בחירתו של הקב"ה בעם ישראל, באה כדי לקדש את הארץ ממש. תפקידו של עם ישראל בשמירת המצוות הוא לחבר את האיש באופן מודע למציאות הארצית האלקית.

נחזור לגופנו...

נחזור לגופנו.היופי של הבריאה בכל הרבדים מתחבר עם בריאותו. אם זה בצמחים- כאשר רואים צמח בעל עלים יפים ונוף יפה מרגישים מה שלומו, זקיפות הענפים מעבירה מסרים על מצבו. בדומה בחיות, זקיפותם, צבעם, ערנות העיניים, זקיפות הראש מדברת על מצבם.
כך גם האדם. היופי של הקווים המעוגלים, יצבות הגוף והראש, וההליכה מספרת הרבה על האדם. לא!הרקדנית והמתעמל אינם הדוגמה שלנו. לא רק גוף אנחנו. העיקר זו נפשנו הקורנת דרך הגוף. אצל הצמחים והחיות שאין בהם נשמה מבחינים את הבריאות דרך הגוף. אצל האדם הנשמה היא העיקר, ולכן הגוף טפל לה. אך כמו שלומדים דרך הקבלה וגם ברפואה סינית לכל איבר יש משמעות, תפקיד ,רגשות. ברגע שהאיבר פגוע, חולה, סובל התכונות השליליות של האיבר משתלטות על האדם.
דוגמאות אופייניות: רגש כיס המרה הוא ההחלטיות. רב האנשים, מעלה מ-90 % סובלים מן המרה וכושר ההחלטה שלהם נפגם. הספק הוא מחלה תרבותית שמקורה בפגיעה מכיס המרה.
רגש הכליות הוא הטוהר. "מוסר כליות", אומרים ,תופעות של מרמה יכולות לנבוע מהשפעה תרבותית או מפגיעה בכליות. לכן ילדים הגדלים עם בעיות מולדת, או מתפתחים עם מחלות כרוניות כגון, נזלת, אוזניים, גרון, מעיים וכו' משפיעות על האופי של הילדים, עמוק ביותר. ההסתכלות של ההורים בתור "לא נורא, מאחר והוא מתפקד, הכול בסדר" מכשילה אותם בגדול. כיוון שאם "י ה" והילד יתקן את הבעיה הגשמית לא יוכל להיפתר בקלות מן הבעיה הרוחנית-נפשית. מתוך בורות האנשים רואים מגרעות באופי שלהם ואינם שמים לב שאלה נובעות מתוך מגרעות גופניות שיש לטפל בהם. מגרעות אלה אינם האופי שלהם אלא רק לקוי באיבר כלשהו. ילדים שנולדו עם ניתוח קיסרי או פגים סובלים כל חייהם מלקויים משמעותיים. חבל על הסבל הרוחני שנגרם, צריך לטפל בלקויים הללו באופן יסודי.

לאיברי הגוף יש גם צבעים...

לאיברי הגוף יש גם צבעים. צבעים שייכים גם לבריאות האדם. העדפה של צבע מסוים באופן בולט שייך לאופי הרוחני באותה מידה כמו לבריאות או לקוי האיברים. למשל ירוק הוא צבע הכבד. יש להרבות בירוק- מטיב לכבד. יש לי מאמר מפורט על הצבעים, הרגשות והאברים.
צריך להשתוקק לפשטות הבריאה ולהתרחק מן המותרות המיותרות כדי להתחבר אלוקה פשטות הבריאה היא בריאה ויפה ומועילה. אילו עולם האנושי הוא כאילו מועיל, כאילו יפה כאילו בריא- בקצור זה חקוי עלוב. עיבדו את ה' בשמחה מתוך בריאות ויופי.

בית חגלה על פני יריחו

חווה שהקמנו – פעילי יריחו- בזמנו, אחרי שרפת בית הכנסת שלום על ישראל. בסופו של דבר הילדים וחבריהם בנו את המקום במקום בהתחלה.
היום המקום מונה חמשה בתים השש טרם נגמר, מטעים של זיתים ורימונים, קצת בעלי חיים. מצפים להקים מרכז מבקרים סביב לרעיון של מקום כניסת בני ישראל לארץ, מתחת לעיני משה רבנו עם הרב ד,ר חגי בן ארצי. מצפים להקים בית מרפא כאן בצפון ים המלח, באדמת חוואר ומי עין חגלה. נבנה עוד בתים לאירוח. בית הקש הנוכחי הוא דוגמה כדי להתגבר על שנוי החום הגדולים במקום. החווה היא אקולוגית, ז.א שומרת על כללי התורה כדי לשמור על אדמה וצמחיה בריאים. בית המרפא אמור לתת שרותי הסעדה וטיפול בריאים לנופשים- מטופלים. מצפים לצירופם של עוד משפחות כדי להריץ רעיונות אלה.
החווה נמצאת 8 דקות מרחק ממצפה יריחו שהם אוהדים ומגבים אותנו. לצערי אין המועצה המקומית משתפת פעולה.

בית חגלה מוזכרת בספר יהושע...

בית חגלה מוזכרת בספר יהושע כעיר גבול בין בנימין ליהודה. ז.א. שהייתה מוקפת חומה. בית חגלה נמצאת באזור גלגל- השטח בין ירדן הדרומי ליריחו. זה המקום שבו התיישבו ב"י בכניסתם לארץ, במרחק של 7 ק"מ מיריחו, מקום ירוק, שופע מים.
ברוכים הבאים !

בין הטמא ולבין הטהור

בס"ד
בית חגלה
בקרנו עם הנכדים בגן החיות. התברר לי שכל העולם, רובו ככולו טמא. מן השרצים באדמה עד לשרצים בים והעופות הדורסים ,עולם טמא.עולם גדול מרשים, עצום אך טמא. בעולם הדומם והצומח הכל טהור.מידת הטוהר היא מצומצמת. הצטמצמות לעולם הצומח והדומם מבחינת אכילה שומר אותך בגדר העולם הטהור שקשה להשיג.
באופן מקביל אומות הגוים מצטופפים בעולם, הם טמאים, דרגה מעל החיות בגדר מדבר אך לא מעבר. יש רק אומה אחת שיכולה לשאת טוהר וקדושה וזו ישראל. מצומצמת העת שישראל הצליחה לשאת זאת.
כתבתי בעבר על משמעות האכלה והשתיה בגדר הפנמת העולם הנברא.יש דרך באכילה להתקרב לעולם
הטוהר: הצטמצמות לעולם הצומח והדומם. אז אתה נשאר בגדר העולם הטהור. אפשר להוסיף מן העולם החי את הביצים והחלב החי.
הברור בעולם החי בין הטמא לטהור, מביא אותך בקרבת גדרות מסוכנים שספק אם אתה יכול לבדוק אותם. החל מסוג ואיכות האכילה של הבקר כלה בשחיטה, ושמירת הבשר. אם הכל מתוצרת בית אין שום סכנה.
אך למעשה אנו מדברים על אדם אחר- האוכל רק מן הצומח לעומת האדם האוכל בשר כשר לאדם האוכל טרפות. הנאכל מעביר לנשמה את תכונותיו.
  • הצומח: תשוקה להתחבר אל האור
  • הבשר הכשר: יצרים מעודנים ע"י תמימות
  • הבשר הטרף: יצרים חיים ובוטים.
היום יש סוג חדש שאינו טמא או טהור אלא מנותק. האוכל התעשייתי הוא גרוע מן הטמא כי אין לו שום קשר למציאות 'ה'. הוא פרי עשיית האדם וככל שהוא מעובד יותר הוא מנותק יותר. יותר מזה: האדם הזה לוקה בחיות אפילו חייתית. הוא אדם אדיש, קר, מנומנם,רע, בעל רצונות אנוכיים.

סוג האדם הזה בדרג סכנה גמורה כי אין לו קשר לבריאה ולוקה במוסר. אדם זה אינו אפילו יכול לשוב לה'

טכנולוגית המזון יוצרת מציאות שאין לה הופכין. אדם מנותק מבריאת העולם, אדם המביא הרס לעצמו ולעולם כולו. כי האדם הוא מוגבל. הוא בונה עולם עלפי ההגיונות שלו,הגיון קר צלול וטועה. (טועה= כי חסר ערך, כיוון חיים, לוקה בחיות כי אינו קורא את הנולד)
האדם האוכל מן הצומח, מטהר את גופו ונשמתו מן היצרים , תשוקתו טהורה להתחבר אלוקה. חייו בענוה ושמחה, קרוב לברכה, חי ברוחניות גבוהה נהנה מן העולם כאשר נמצא, יודע ברכה ותודה.
האדם הניזון בבשר כשר, יכול לווסת את עצמו ולחיות חיי תורה מגוונים, משולבים בחיי תרבות אנושיים סביב.
האדם הניזון מבשר טרף הוא טורף מכל וכל, בעל חיים מתהלך על שנים
האדם הניזון ממזון תעשייתי הוא אדיש דואג לעצמו, שכלתני, קר, מנהל, בז לעולם ומנצלו לצרכיו שלו, ללא חשבון

יש לבחור בין הטמא לטהור ובחרת בטהור, בין חיים למוות ובחרת בחיים ,בין רע לטוב ובחרת בטוב.

בשמחה 
ארנה קובוס