יום חמישי, 2 בפברואר 2012

פנימיות הכשרות

ב"עה
פנימיות הכשרות
באה התורה ללמד:. שאפשר דרך האכילה להתקרב אלוקה- או להתקרב לקדושה איך?
שתי הגדרות מפורשות בקשר לאכילת חיות. בסביבת המים ועל היבשה. בסביבה המימית: סנפיר וקשקשת. בואו נתבונן מה קורה בחיות שאין להם. אלה הרכיכים. נמצא שהדגים בעלי סנפיר וקשקשת שוחים באופן אופקי במים לעומת הרכיכים שמתגלגלים . הבדל זה בקשר שלהם לשמיים והארץ משנה את צורת קבלת הברכה מן השמיים והארץ. מסתבר שלרכיכים אין להם אפשרות לקבל את הברכה ישירות בגלל היציבה. יונקים במים הם חסרי קשקשת והם אסורים לאכילה, למרות שהיציבה שלהם מקבילה לשמיים ולארץ. אך ללא הקשקשת אין גורם מבדיל בינם ובין המים. רעיון ההבדלה בתורה הוא מאוד חשוב ונפגוש אותו הרבה בפרקי הכשרות שלנו. הסביבה המימית מעניקה איפיון יחידני לאוכלוסיה המימית-אפיון ההתרבות. אפיון זה עובר באכילת דגים- התרבות מירבית.-
בעלי חיים  בסביבה היבשתית: : האפיון המוזכר הוא "שוסעת שסע", פרוש הבדלה בין שתי האצבעות ולא יותר. רעיון ההבדלה שוב מלווה אותנו כאן.לחיות טורפות בעלות כמה אצבעות אין רעיון ההבדלה משמעותי.
פרסת כף הרגל משמעותית בקשר ליציבת אותו בעל חי. בעל חי כשר עמוד השדרה שלו מקביל לשמיים והארץ ואפילו הראש. בעל חי התמים ביותר הוא הכבש, שראשו רב הזמן כלפי מטה. הגבול של בעל חי כשר הוא הצבי היפה עם ראש גבוה, אשר אינו כשר להקרבה, אלא רק לאכילה. העז כשמו הוא, נועז יותר וראשו גבוה יותר משל הכבש. ובכן מעמד הראש קובע את ההתייחסות הרוחנית של בעל החי. החמור, למרות טומאתו הוא הקרוב ביותר בין הטמאים, קרוב לכשרים בגלל מעמד הראש.
הצואה שונה בין החיות הכשרות לחמור והסוס. למרות שאוכלים אותו הדבר צואתם שונה, כאשר של העיזים קטנה, וצפופה בצורת גרעינים ואילו של החמורים גלילים רכים. ההבדל הוא בעיכול. לבעלי החיים הכשרים יש מערכת עיכול כה מעובדת ,שהפסולת היא אפסית ומצוקה כי הכל נעבד היטב לטובת בעל חי המקבל את המירבי מן החציר. יוצא שבזכות מערכת העיכול המעובדת היטב בשר הכבש או העז מכיל הרבה יותר מאשר חיה טמאה.
מה הוא מכיל יותר? מבחינה כימית לא מצאו הבדל בין סוס לכבש. נזכור שהרעיון של הכשרות הוא להעביר אפשרות לקדושה דרך האכילה.
יש רק שתי בריות שעומדות זקופות בין שמיים לארץ ומחברות ביניהם. הצמח והאדם. אלה שתי בריות אשר מקבלות ברכה באופן השואב את הברכה ולא מקביל לה. העלים אצל העץ הפונים שמימה והשער אצל האדם הם אשר שואבות את הברכה ישירות . לצמח יש עוד יתרון יחודי בעולם והוא היכולת להפוך את האור למזון ע"י תהליך הphotosynthesis ביוונית= הרכבת האור. לכן אכילת העלים הירוקים של הצמח פרוש אכילת אור מעובד כמזון.
מה הוא האור? הוא הוא התרגום הגשמי של אלוקה= חיות אלוקית. לכן בבריאת העולם הקב"ה נתן לאכילה לכל הבריות את הצמחים.
אחרי נח מותר לאכול בהמות בתנאי ששומרים על הכשרות. ז.א דואגים לאכול מן החיות השומרות היטב בשרירים שלהם את החיות שקלטו מן הצמח. ז.א אדם האוכל מן הבשר הכשר מצליח להתחבר בדרגה שניה לחיות של הצמח. אכילת חיות טרפות לא מביאה אותך לחיות הצמח אלא בדרגה שלישית או רביעית דבר המרחיק אותך מאלוקה.
מבחינה רוחנית העיכול קובע מה מידת ההפנמה של החומר ורוחו גם יחד. לכן עם עיכול מצויין הכבש הוא תמים. אך האלימות מופיעה ככל שהעיכול חלקי ולא שלם. למשל אצל החיות הטורפות, יכולת העיכול של בשרים בעלי חומצה קשה מאוד משפיעה על רוחם- טורפים.
 מעמד הראש הוא משמעותי כאמור לעיל. לכן ג'רפה ספק אם היא יכולה להיות כשרה. אצל החיות הטורפות היציבה שלהם יותר זקופה לשמיים ובוודאי שהראש כך.
בניית כף הרגל משמפיעה על היציבה וההליכה.. בחיות הכשרות בעלות פרסה, החלק הקרני מתפשט ועוטף את החלק התחתון של הרגל. לחיות הטורפות אין פרסה, והחיות יותר עגלגליות, נמוכות מאוד , קרובות לארץ. זה הבדל נוסף בין הטורפות לכשרות שהראשונות הם יותר נמוכות וקרובות לארץ לעומת העז והפרה הקב"ה קבע ארבעה יסודות עולם שדרך האכילה אנו בולעים אותם ונקשרים לקב"ה ולבריאתו בצורה בלתי ניתנת לניתוק.:
יסוד המים: המים עוטפים כל תהליך של לידה.- אנו חייבים לשתות- בלי שתיה אין חיים רוח: אנו חייבים לנשום לחיים. הרוח קובעת את הרוחניות של האדם.
עפר: מסמל את המוות- הצמחים הגדלים מן האדמה מעבדים את העפר בשורשיהם.
אש: זו הנשמה הבוערת בתוכנו. טיב היסודות הללו קובע את הקשר שלנו אלוקה.
האדם המודרני השיג שבירת השרשרת. אויר מזוהם, מים לא טהורים, מזון תעשייתי- מביאים את האדם לידי מחלות קשות יש לשוב לפשטות.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה