יום רביעי, 15 בפברואר 2012

עת ללדת - מאת ארנה קובוס

ב"עה

חוויה נדושה אצל רב הנשים ונדירה לכל אישה בנפרד.

איך אדם יכול לעלות על הדעת שהוא יכול ליצור אדם? לכן כן. האדם יכול ללדת כמו כל החיות שיש להם יכולת לרבוי עצמי.

האם לבעל חי יש לו יכולת ליצור בעל חי כמותו. כן בהחלט.

לכל הבריאה יש יכולת לרבוי עצמי- דבר פלא. גם הצמחים, אפילו הדומם יש לו מנגנון להתרבות. איזה פלא!

אם נתבונן במים ובאדמה- במנגנון המרבה אותם נמצא יסודות שלא שייכים למים ולאדמה, השותפים לרבוי. למעשה יסודות הבריאה דואגים בעצמם לרבוי של עצמם ויסודות האחרים. לרבוי המים נמצא שותפים את השמש והעננים והקור והרוח עד הגשם. מוצאים תהליך מסובך ליצירת מים חדשים. אין

המים מעורבים ליצירת מים חדשים.

איך האדמה מתרבה? האדמה אינה דואגת ומעורה כלל. אלא תמותת כל הבריות מתכסות באדמה ונוצרות עם הזמן שכבות חדשות של האדמה . תהליך ארוך שלא רואים את סופו. מתרחש תמיד לנצח. בדומם ההתחדשות היא נצחית , תמידית ללא הפסקה.

ברוח ההתדשות היא תמידית ונצחית כמו באדמה ע"י שחרור הרוח מן החי והצומח כל עת.. רעיון המחזור של רוח, מים ,עפר מעמיד אותנו במסגרת חכמה הממחזרת את עצמה ומשמרת את עצמה וגם משחזרת את עצמה. בשלושת היסודות בתהליך השחזור טמון גם תהליך של טהור החומר לפני הווצרותו מחדש.

למשל ע"י אדוי המים מתנקים מפסולת שאינה מתאדה. הגשם הנוצר הוא טהור שהולך ומקבל פסולת ככל שמתקרב לארץ.

הטמנת הפסולת = חומר שהתכלה, הטמנתו באדמה מביא אותו לפרוק חומרים, תוך כדי שחרור מקסימלי של רוח כלשהי שנותרה, והפיכתה למלחים המזינים את האדמה.

הרוח המשתחררת מן החי תוך נשימה ומן הצמחים תוך החלפת החמצן לפחמן וההפך, שרפת הצומח והחי וכליון הבריה משחררת הרוח חתומה מהרבה פסולת של הגוף. ככל שהיא מתרוממת יותר באויר היא משתחררת מן הפסולת אשר מנמיכה בגלל משקלה. ככל שהיא כלואה בגוף היא מופיעה כנפש וברגע השחרור, כליון הגוף משתחררת כרוח. יש רוחות בגבהים שונים.ככל שהיא קרובה לאדמה היא פחות רוחנית, ז.א. היא גשמית. רוחות הצומח שוכנות מאוד נמוך ורוחות החי מתחילות לעלות לפי רמת התפתחותו, רוח החיות הטהורות גבוהה יותר ( גם רגליהם גבוהות יותר) ובין בני האדם יש גבהים שונים ולישראל יש לו אפשרות להגיע לגבהים רמים וביניהם הנביא גבוה ביותר.

ראינו שהתרבות העפר והרוח היא תמדית אך התרבות המים לא כל כך. כל הזמן הנהרות זורמים לים אך אין כל הזמן יורד גשם באותו מקום.

יסוד האש יותר מצומצם בגלל עוצמתו.אינו בשמוש אלא בלעיטים רחוקות- אלה הברקים. בנשמותיהם של האדם יש רק נצוץ אש ולא יותר מזה.

ראינו שהמים פחות שופעים מן הרוח והאדמה והאש כלוא לחלוטין שמא ישמיד את העולם. אש נוצר ע"י חלוף חומרים ויצירת חשמל בשמיים.

האדם להבדיל יוצר אש מתוך סכון גבוה של הסביבה.

ובכן ראינו לסיכום שהיסודות בבריאה מתרבים, תוך טיהור עצמי בתוך תהליך שאין בעצמם מעורים בו

ברמת הצומח נוצר גרעין להפריה ורבוי

וכן נוצר עובר ברמת החי.

אין הצמח או החי טורח כדי לווצרו. תהליך ההפריה בצמח קשור לפרוק החומרים אצל תא האם לניצולם

רק מה שנחוץ ליצירת התא החדש.


החכמה של הטמנת החי בתמצות בלתי רגילה בתוך הזרע והביצית מתעלמת מיסודות לא חיוניים. ומתמצתת את העיקר שבעיקר

במקביל בעולם העוף יש הטלת ביצה אשר כוללת את הדרוש האם לעובר מחוץ לגופה, בתוך ביצה. העוף דוגרת על ביצים ללא דגירה ויצירת האפרוח. אצל הדגים אין דגירה. כאן המנגנון פשוט יותר.

לחיות היונקות יש הריון תוך הגוף של כמה חודשים . שם התא מתפתח ויוצר את העובר שהולך ומתפתח עד הלידה.

אין האם שותפה בכל התהליך בד"כ. יש מקרים של כשלונות, הפלות ועוד המראות על פגם כלשהו אצל האם אשר לא יכלה לשאת את ההריון עד הסוף בצורה נכונה.

במקביל האם אצל האדם מפתחת בהריונה עובר אנושי הנושא מתכונות ההורים ועוד דורות קודמים לא לפי בחירתם בכלל.

הסוד העצום של בחירת התכונות של הדורות הקודמים ליצירת העובר החדש גם בחי, הצומח או האדם סוד אשר קשור למנגנון הפעלת החיבור של הזרע לביצית שלעיננו נראה מקרי לחלוטין, גם הוא שייך למנגנון עצום שקובע בפרטי פרטים את התכונות הגשמיות וברוחניות כאחת של העובר עוד בהווצרות הוולד.

בקצור בעת הלידה אנו עדים למנגנוני בראשית שאין הדמיון קולט את סבוכם וחכמתם. בעת לידה אדם חש בקטנותו כאשר מנגנונים עצומים פועלים בקרבו מצד אחת ורחמים של ה' יתברך הנותן לו לטעום מסודות הבריאה בכלל, וגם מאפשר לו להיות שותף בבריאה חדשה.

אשרי העם היודע לברך.

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

פנימיות הכשרות

ב"עה
פנימיות הכשרות
באה התורה ללמד:. שאפשר דרך האכילה להתקרב אלוקה- או להתקרב לקדושה איך?
שתי הגדרות מפורשות בקשר לאכילת חיות. בסביבת המים ועל היבשה. בסביבה המימית: סנפיר וקשקשת. בואו נתבונן מה קורה בחיות שאין להם. אלה הרכיכים. נמצא שהדגים בעלי סנפיר וקשקשת שוחים באופן אופקי במים לעומת הרכיכים שמתגלגלים . הבדל זה בקשר שלהם לשמיים והארץ משנה את צורת קבלת הברכה מן השמיים והארץ. מסתבר שלרכיכים אין להם אפשרות לקבל את הברכה ישירות בגלל היציבה. יונקים במים הם חסרי קשקשת והם אסורים לאכילה, למרות שהיציבה שלהם מקבילה לשמיים ולארץ. אך ללא הקשקשת אין גורם מבדיל בינם ובין המים. רעיון ההבדלה בתורה הוא מאוד חשוב ונפגוש אותו הרבה בפרקי הכשרות שלנו. הסביבה המימית מעניקה איפיון יחידני לאוכלוסיה המימית-אפיון ההתרבות. אפיון זה עובר באכילת דגים- התרבות מירבית.-
בעלי חיים  בסביבה היבשתית: : האפיון המוזכר הוא "שוסעת שסע", פרוש הבדלה בין שתי האצבעות ולא יותר. רעיון ההבדלה שוב מלווה אותנו כאן.לחיות טורפות בעלות כמה אצבעות אין רעיון ההבדלה משמעותי.
פרסת כף הרגל משמעותית בקשר ליציבת אותו בעל חי. בעל חי כשר עמוד השדרה שלו מקביל לשמיים והארץ ואפילו הראש. בעל חי התמים ביותר הוא הכבש, שראשו רב הזמן כלפי מטה. הגבול של בעל חי כשר הוא הצבי היפה עם ראש גבוה, אשר אינו כשר להקרבה, אלא רק לאכילה. העז כשמו הוא, נועז יותר וראשו גבוה יותר משל הכבש. ובכן מעמד הראש קובע את ההתייחסות הרוחנית של בעל החי. החמור, למרות טומאתו הוא הקרוב ביותר בין הטמאים, קרוב לכשרים בגלל מעמד הראש.
הצואה שונה בין החיות הכשרות לחמור והסוס. למרות שאוכלים אותו הדבר צואתם שונה, כאשר של העיזים קטנה, וצפופה בצורת גרעינים ואילו של החמורים גלילים רכים. ההבדל הוא בעיכול. לבעלי החיים הכשרים יש מערכת עיכול כה מעובדת ,שהפסולת היא אפסית ומצוקה כי הכל נעבד היטב לטובת בעל חי המקבל את המירבי מן החציר. יוצא שבזכות מערכת העיכול המעובדת היטב בשר הכבש או העז מכיל הרבה יותר מאשר חיה טמאה.
מה הוא מכיל יותר? מבחינה כימית לא מצאו הבדל בין סוס לכבש. נזכור שהרעיון של הכשרות הוא להעביר אפשרות לקדושה דרך האכילה.
יש רק שתי בריות שעומדות זקופות בין שמיים לארץ ומחברות ביניהם. הצמח והאדם. אלה שתי בריות אשר מקבלות ברכה באופן השואב את הברכה ולא מקביל לה. העלים אצל העץ הפונים שמימה והשער אצל האדם הם אשר שואבות את הברכה ישירות . לצמח יש עוד יתרון יחודי בעולם והוא היכולת להפוך את האור למזון ע"י תהליך הphotosynthesis ביוונית= הרכבת האור. לכן אכילת העלים הירוקים של הצמח פרוש אכילת אור מעובד כמזון.
מה הוא האור? הוא הוא התרגום הגשמי של אלוקה= חיות אלוקית. לכן בבריאת העולם הקב"ה נתן לאכילה לכל הבריות את הצמחים.
אחרי נח מותר לאכול בהמות בתנאי ששומרים על הכשרות. ז.א דואגים לאכול מן החיות השומרות היטב בשרירים שלהם את החיות שקלטו מן הצמח. ז.א אדם האוכל מן הבשר הכשר מצליח להתחבר בדרגה שניה לחיות של הצמח. אכילת חיות טרפות לא מביאה אותך לחיות הצמח אלא בדרגה שלישית או רביעית דבר המרחיק אותך מאלוקה.
מבחינה רוחנית העיכול קובע מה מידת ההפנמה של החומר ורוחו גם יחד. לכן עם עיכול מצויין הכבש הוא תמים. אך האלימות מופיעה ככל שהעיכול חלקי ולא שלם. למשל אצל החיות הטורפות, יכולת העיכול של בשרים בעלי חומצה קשה מאוד משפיעה על רוחם- טורפים.
 מעמד הראש הוא משמעותי כאמור לעיל. לכן ג'רפה ספק אם היא יכולה להיות כשרה. אצל החיות הטורפות היציבה שלהם יותר זקופה לשמיים ובוודאי שהראש כך.
בניית כף הרגל משמפיעה על היציבה וההליכה.. בחיות הכשרות בעלות פרסה, החלק הקרני מתפשט ועוטף את החלק התחתון של הרגל. לחיות הטורפות אין פרסה, והחיות יותר עגלגליות, נמוכות מאוד , קרובות לארץ. זה הבדל נוסף בין הטורפות לכשרות שהראשונות הם יותר נמוכות וקרובות לארץ לעומת העז והפרה הקב"ה קבע ארבעה יסודות עולם שדרך האכילה אנו בולעים אותם ונקשרים לקב"ה ולבריאתו בצורה בלתי ניתנת לניתוק.:
יסוד המים: המים עוטפים כל תהליך של לידה.- אנו חייבים לשתות- בלי שתיה אין חיים רוח: אנו חייבים לנשום לחיים. הרוח קובעת את הרוחניות של האדם.
עפר: מסמל את המוות- הצמחים הגדלים מן האדמה מעבדים את העפר בשורשיהם.
אש: זו הנשמה הבוערת בתוכנו. טיב היסודות הללו קובע את הקשר שלנו אלוקה.
האדם המודרני השיג שבירת השרשרת. אויר מזוהם, מים לא טהורים, מזון תעשייתי- מביאים את האדם לידי מחלות קשות יש לשוב לפשטות.