יום ראשון, 24 בפברואר 2013

מציאות התינוק דבר מופלא ביותר

ב"ה
 מציאות התינוק דבר מופלא ביותר

לחודשיים הראשונות לחייו, מציאות התינוק בבית היא פלאית.
הרי הוא הופיע יש מאין כביכול, תהליך הלידה פלא בעצמו, שאפילו האשה בעצמה אין יכולת להפנים ולהבין.
אשה עומדת מול הפלא הגדול בהכנעה גמורה מול גודל ההפתעה, כולה התפעלות  מעצמת העשיה- מעשה בראשית ממש לעיננו.
אילו היינו יישרים, טובים, פשוטים בזמן הפלא הגדול הזה היינו עוסקים בתשובה מיד והיינו משתחווים כפשוטו.
שהרי בזמן הלידה נחשפת  לפנינו יד ה' בפעולה.
אין מה לומר אין מה להבין.
רק האמא אמורה לחוש מעומק ליבה איך לטפל בוולד.
אך האם המתוחכמת שאינה מרשה לעומק ליבה להתגלות נשארת מתוסבכת ואינה יודעת מה לעשות, וזקוקה לעיצות ויועצות והדרכות.
כמו בעל חי שבזמן הלידה האם היולדת יודעת בלי להתבלבל מה לעשות. יש מעט מקרים יוצאי דופן שהאם לא רוצה להניק או  מתנכרת מהולד. הקשר של אם וילדה הוא אחד, קשר זהות גמור, של דם ובשר אחד.
הדברים נאמרים כדי לעודד את הקשר הטבעי לעורר אצל הבנות, ולתת לתחושות לעבד.
לכל אם יש ולד אחר ושונה ומתאים לה. אין מקום לעיצות. האם צריכה לחפש מתוך הפנימיות  את ההתנהגות הטבעית הנובעת ממנה ומיועדת לרגע גדול זה. כל מאמץ שכלתני, לזכור מה עושים או מה אמרו לה, או לחקות מה ראתה, .............כל זה מפריע לטבעיות לזרום.
כל תרבות האנוש עומדת כעת מולה להפריע. כעת היא צריכה להמסר לידי ה' , במושגים אחרים לטבע שיעשה הדבר הנכון. כל התערבות יזומה שלה תפריע.
מצב זה שאדם נתון בידי השכינה  קורה מעט בחיינו, וזה רגע יקר ביותר שיש לייקר
יש להתכונן לרגע מיוחד זה בבטול עצמי למען ההשגחה תיעשה מעליה את הנכון.
לפעמים יש במהלך החיים רגעים שאדם מגיע לאפס. אין הוא יודע מה לעשות. הוא אבוד, או מאופס. רגע זה הוא עולמי. עליו להתמסר לבוראו שידריך אותו גוף ונפש ויראה את ההצלה לפני עיניו ממש.
צריך להתחנך למציאות זו שיש רגעים שמרגישים את התערבות האלוקית ממש בחיינו לשמחתנו. צריך לדעת לקבל זאת לשמוח ולברך.
בשמחה
ארנה