יום ראשון, 24 בפברואר 2013

מציאות התינוק דבר מופלא ביותר

ב"ה
 מציאות התינוק דבר מופלא ביותר

לחודשיים הראשונות לחייו, מציאות התינוק בבית היא פלאית.
הרי הוא הופיע יש מאין כביכול, תהליך הלידה פלא בעצמו, שאפילו האשה בעצמה אין יכולת להפנים ולהבין.
אשה עומדת מול הפלא הגדול בהכנעה גמורה מול גודל ההפתעה, כולה התפעלות  מעצמת העשיה- מעשה בראשית ממש לעיננו.
אילו היינו יישרים, טובים, פשוטים בזמן הפלא הגדול הזה היינו עוסקים בתשובה מיד והיינו משתחווים כפשוטו.
שהרי בזמן הלידה נחשפת  לפנינו יד ה' בפעולה.
אין מה לומר אין מה להבין.
רק האמא אמורה לחוש מעומק ליבה איך לטפל בוולד.
אך האם המתוחכמת שאינה מרשה לעומק ליבה להתגלות נשארת מתוסבכת ואינה יודעת מה לעשות, וזקוקה לעיצות ויועצות והדרכות.
כמו בעל חי שבזמן הלידה האם היולדת יודעת בלי להתבלבל מה לעשות. יש מעט מקרים יוצאי דופן שהאם לא רוצה להניק או  מתנכרת מהולד. הקשר של אם וילדה הוא אחד, קשר זהות גמור, של דם ובשר אחד.
הדברים נאמרים כדי לעודד את הקשר הטבעי לעורר אצל הבנות, ולתת לתחושות לעבד.
לכל אם יש ולד אחר ושונה ומתאים לה. אין מקום לעיצות. האם צריכה לחפש מתוך הפנימיות  את ההתנהגות הטבעית הנובעת ממנה ומיועדת לרגע גדול זה. כל מאמץ שכלתני, לזכור מה עושים או מה אמרו לה, או לחקות מה ראתה, .............כל זה מפריע לטבעיות לזרום.
כל תרבות האנוש עומדת כעת מולה להפריע. כעת היא צריכה להמסר לידי ה' , במושגים אחרים לטבע שיעשה הדבר הנכון. כל התערבות יזומה שלה תפריע.
מצב זה שאדם נתון בידי השכינה  קורה מעט בחיינו, וזה רגע יקר ביותר שיש לייקר
יש להתכונן לרגע מיוחד זה בבטול עצמי למען ההשגחה תיעשה מעליה את הנכון.
לפעמים יש במהלך החיים רגעים שאדם מגיע לאפס. אין הוא יודע מה לעשות. הוא אבוד, או מאופס. רגע זה הוא עולמי. עליו להתמסר לבוראו שידריך אותו גוף ונפש ויראה את ההצלה לפני עיניו ממש.
צריך להתחנך למציאות זו שיש רגעים שמרגישים את התערבות האלוקית ממש בחיינו לשמחתנו. צריך לדעת לקבל זאת לשמוח ולברך.
בשמחה
ארנה

ונהפוך הוא...............


ארנה קובוס-מטפלת ברפואה טבעית-
בית מרפא בבית חגלה על פני יריחו,כתובת דואר עפרה- הר אפרים 18 - 90627
פקס, 02/9409038 ,052/8699300,
, www.jewishjericho.org.il ,ernajericho@gmail.com

 

 

ונהפוך הוא..............

 

הכוונה לעשות ההפוך מן ההרגל. אם כל השנה אתה אוכל ושותה בתבונה בפורים תשתה יין יותר מן הרגיל! אם כל השנה אתה שומר על עצמך בפורים קצת תשתגע! אבל אם כל השנה  אתה פוגע בעצמך מבחינת אכילה ושתייה אולי בפורים תתייצב!

הקריאה היא להשתגע, אבל תמיד קוראים לך לצאת מן המסגרת בזכות השבת, או בזכות היום הולדת, או בזכות  אין סוף הזדמנויות שיש מדי יום! כאילו צריך קריאה כדי לצאת מן הרגיל! הרי זה הרגיל. אנשים משתוללים בזלילה או בשתיית זבל למיניהם (העולים יקר). הקריאה לדאוג לבריאותך אמורה לבוא מאליה מעצמו. אך האנשים שבשו את תחושותיהם עד כדי כך שאין בקורת עצמית לבלי די. שבוש זה קורה בגיל צעיר מאוד. כבר בגיל שנה וחצי ההורים מעניקים לילדיהם מאכלים תעשייתיים שמשבשים את התפקוד הבסיסי של מערכת העיכול. עקרונית כמו בעלי החיים איש לא ירצה לאכול או לשתות דבר לא טוב. חמור לעולם לא יאכל ביצה אף אם הוא רעב! עז לא תוכל בשר! כלב לא יוכל ירקות!כך גם האדם אמור לחוש מה טוב לו מראש! אך בגלל השיבוש שהזכרנו, לא מסוגל. הוא מתאווה בדברים הרעים והגרועים , לרעתו. ולפעמים תוך ידיעה אך אינו מסוגל להתגבר על ההרגל. כמו עישון וסמים ושכרות!

ובכן! בפורים יש הזדמנות לתת דו"ח עצמי, לבדוק עצמו לשם תיקון.

מהי הדרך?

א.      מודעות לצורך תיקון. אל תומר: מחר , אני יכול לעשותו מחר! כי הדרך ארוכה. ואם לא תתחיל היום לא יהיה מחר בתיקון. עליך לדעת שהשיבוש אינו רק במערכת העיכול. אלא ממערכת העיכול הוא מועבר לכל המערכות הניזונות ממערכת העיכול- החל ממערכת העצבים וכלה במערכת העצמות.. יסודות אלה נספגים למערכות התפקוד ואי אפשר להסירם בקלות כשרוצים. מוכרים המטופלים הסובלים ממחלות כרוניות למיניהם כאשר החליטו כבר להתפטר מהם. מה ! לדעתם אחרי ספיגה של 20-30-40 שנה אפשר להסיר את הפגע בקלות? יש כאן דרך ארוכה שבה נספגים היסודות הטובים או הרעים. על כך יש לתת דין וחשבון מדי יום. כאשר אני סובלת מהשמנת יתר, או מברונכיט תמידי, או גדול, או שפעת לעיתים קרובות וכו', מובן הוא שיש חומרים מצטברים  במשך תקופה ארוכה יחסית, ואין בקלות להסירם ולהחליפם.

ב.       יש להכיר את עצמך. מה הן יכולותיך ומה הן חולשותיך כדי לשמור על עצמך בכל עת ובכל יום.

אחרי אבחון מדוקדק של מצבך, אתה עובר לעשייה חיובית מדי יום. הדאגה אינה חד פעמית אלא מתחדשת ככל יום. בזכותך יאמר שמתפתחת תאוות בריאות, לדאוג בכל רגע מה לטובתך ומה לא.

ג.        בתקופות מסוימות תבחין שאתה משתנה. אתה עובר מילדות לנערות- לבגרות-לבשלות וכו' בכל מצב כזה הצרכים משתנים- הצרכים הגופניים והרוחניים. בכל מצב שאתה מבחין שנוי יש לבדוק מחדש מה מתאים ומה לא. לפי שיטה הזו, אתה מתייחס לשנויים הגופניים. כי הגוף מדבר. ככל שאתה מבין מוקדם יותר את שפתו ומסרו כך תגובות הגוף קטנות יותר וקל לטפל בהם. אך אם אינך יודע להתייחס למסרים המועברים קבוע בגוף, מסרים אלה הולכים ומחריפים עד שכבר קשה להשיבם הביתה.

ד.       בדרך המוצעת אין הרגל. יש הקשבה לצרכים של הגוף- נפש, יש עבודה מתמדת כדי לשמור על האיזון. הקשבה בשפת הגוף אינה קלה. שפת הגוף מתבטאת בתנועות, תחושות, תופעות של פצעונים בעור, או שנוי צבע ורקמה בעור במקומות מסוימים, רגישויות משתנות לסביבה של הבחנת יתר או לקוי בצלילים, מראות, תחושות כמו צמרור, קור, נמלים, תחושות תרדמה , שנוי בהליכה או יציבה וכו'

צריך לפעמים מעט ידע לפענח את שפת הגוף וכדאי ללמוד למה לייחס, צלילים או מראות עיניים, צמרמורת או גוונים העור, או פצעונים?

ידע כזה חיוני יותר ממתמטיקה.

ה.      האיזון הרגשי וגשמי המייגע, הוא תוצאה של עבודה רבה מדי יום.

אמירות כגון "אין לי זמן", הן אמירות טפלות כי מה יקר יותר מעצמנו? שאר הדברים אחרים יכולים למלא את החסר אך בעצמנו רק אנחנו יכולים לטפל! ואם לא יודעים לטפל בעיקר כל החיים הופכים לטפל- ז.א רפוי בעיסוק. אם איש לא מסוגל לטפל בעצמו איך הוא יכול לתאר לעצמו שיכול לטפל באחרים? לכאורה זה קל יותר לטפל באחרים אך זה טפל, כי זו רק ביקורת. ביקורת בונה צריכה להתלוות בדוגמה אישית.

ו.        בסופו של דבר משיגים שליטה עצמית המביאה לשמחה אינסופית, כי אינה תלויה בדבר

ספוק גדול לעבוד את ה' בשמחה. בשמחה אמיתית ולא בשמחה של חצי נחמה.

 

בשמחה

ארנה