שתיה ורימונים

שתיה בקייץ והרימונים

קיץ העונה הקיפית מלאת פרות!

המילה קיץ קשורה לשורש "קץ", בעל משמעות קשה דווקא. בעונה הזו יש צומות קשים במקום חטאים גדולים שהיו. לומדים שהקיף מסוכן וקורא לנו אתגר.

לפרות הרבה מתנות מהולות בסוכר בהרכבים שונים ומשונים המרווים אותנו כל כך. צריך לזכור שהקיץ זו העונה החמה ולפעמים חם ממש, או מקומות שונים בארץ חם ויבש. ס"הכ בריא חום ויובש מצורפים. אך בחום אנו מאבדים נוזלים ואנו זקוקים להרבה נוזלים. המקור הטוב ביותר הוא מים, ויש להקפיד על מים טובים, פרוש לא קפואים, אלא קרים או פושרים. דבר קפוא עוצר את פעילות המעי, שכמובן מתחדשת מיד כי הגוף  שלנו חם ב-36 מעלות או יותר. כדאי לשים לב שאיכות המים תהיה טובה, ז.א ללא טעם או רח, מים ממעיינות, או מסוננים במסנן בדוק,. אלה מים  מצויינים. אך מים בעיר רגילים ללא סנון, יש לחשוש על פי רב יש להם טעם ורח.

90%-75% אנו עשויים ממים, יש לחדש כמויות אלה כל העת במיוחד תינוקות וזקנים, נשים הרות או מניקות וכו. צריך לשתות בלי הרף. איזון זו מילת מפתח. יותר מדי גם לא טוב. למשל 2 ליטר ליום לאדם שלא מתאמץ במיוחד, ולא נמצא בתנאי מזגן. ליטר ביום לילד עד גיל 10.

לשתיה יש תפקיד מוגדר במערכת העיכול ואין לה תחליף. לכן כדאי לשתות לא בשעות האוכל, וע"י כך עושים הפסקה בין הארוכות ,הפסקה  מאוד חיונית. השתיה בין הארוכות באה לחדש את כמויות המים וגם לשתוף את המערכות משאריות האוכל. כמו שחשוב לנו להדיח כלים ולצחצח שניים כך צריך לשתוף גם את המעי אחרי עבודתו.

הארוכות בעצמן כדאי להיות נוזליות ולהכיל נוזלים. אוכל נוזלי עוזר לעיכול. חלב, מרק, מיצים של ירקות או פרות הם אוכל. זה שונה משתיה באחוז המזונות המכילים. אכילה נוזלית אינה פותרת אותנו משתית מים  בעיתו.

פרות או מצי פרות הם תענוג בקיץ. אך צריך לקחת בחשבון שעיכולם קשה בגלל סוג הסוכר שקשה לעכל. לכן1. צריך לאוכלם בזמן הארוכה ולא סתם בשעות הפנאי או הלחץ.

2. כל פרי, להוציא אבוקדו ופרות של ירקות, מכיל סוכר לכן יש לאוכלו בצירוף פחממות מלאות ולא לבד. למשל: תפוח עם דבר המכיל מזונות.

3. כמות גדולה של סוכר פרות מתחלפת בגוף כאילו אכלנו כמות שמן גדולה שלא ניתנת לעיכול. בעיות של סוכר ושמן מתחלפות. לכן סובלי מרה ולבלב שותפים באכילה  המוציאה אותם מכלל איזון.

כדי להנות מן האכויות  הנהדרות של הפרות יש לאכול מעט

מיץ פרות מעורבב עם חלב או תוספות אחרות זה מזון עשיר שיש להיזהר ממנו, בגלל שהוא עשיר.

תזכרו: אנו זקוקים לאוכל פשוט ומעט. העושר וההרבה גורם למחלות. ילדים שלא אוכלים בריאים יותר מילדים האוכלים הרבה וכל הזמן. ומבוגרים  באותו נוסח.

לכן שתיה פשוטה ואיכותית פותרת מכל בעיות המזון העשיר וכו ויש להרבות בשתיה. 

עת ללדת - מאת ארנה קובוס

ב"עה

חוויה נדושה אצל רב הנשים ונדירה לכל אישה בנפרד.

איך אדם יכול לעלות על הדעת שהוא יכול ליצור אדם? לכן כן. האדם יכול ללדת כמו כל החיות שיש להם יכולת לרבוי עצמי.

האם לבעל חי יש לו יכולת ליצור בעל חי כמותו. כן בהחלט.

לכל הבריאה יש יכולת לרבוי עצמי- דבר פלא. גם הצמחים, אפילו הדומם יש לו מנגנון להתרבות. איזה פלא!

אם נתבונן במים ובאדמה- במנגנון המרבה אותם נמצא יסודות שלא שייכים למים ולאדמה, השותפים לרבוי. למעשה יסודות הבריאה דואגים בעצמם לרבוי של עצמם ויסודות האחרים. לרבוי המים נמצא שותפים את השמש והעננים והקור והרוח עד הגשם. מוצאים תהליך מסובך ליצירת מים חדשים. אין

המים מעורבים ליצירת מים חדשים.

איך האדמה מתרבה? האדמה אינה דואגת ומעורה כלל. אלא תמותת כל הבריות מתכסות באדמה ונוצרות עם הזמן שכבות חדשות של האדמה . תהליך ארוך שלא רואים את סופו. מתרחש תמיד לנצח. בדומם ההתחדשות היא נצחית , תמידית ללא הפסקה.

ברוח ההתדשות היא תמידית ונצחית כמו באדמה ע"י שחרור הרוח מן החי והצומח כל עת.. רעיון המחזור של רוח, מים ,עפר מעמיד אותנו במסגרת חכמה הממחזרת את עצמה ומשמרת את עצמה וגם משחזרת את עצמה. בשלושת היסודות בתהליך השחזור טמון גם תהליך של טהור החומר לפני הווצרותו מחדש.

למשל ע"י אדוי המים מתנקים מפסולת שאינה מתאדה. הגשם הנוצר הוא טהור שהולך ומקבל פסולת ככל שמתקרב לארץ.

הטמנת הפסולת = חומר שהתכלה, הטמנתו באדמה מביא אותו לפרוק חומרים, תוך כדי שחרור מקסימלי של רוח כלשהי שנותרה, והפיכתה למלחים המזינים את האדמה.

הרוח המשתחררת מן החי תוך נשימה ומן הצמחים תוך החלפת החמצן לפחמן וההפך, שרפת הצומח והחי וכליון הבריה משחררת הרוח חתומה מהרבה פסולת של הגוף. ככל שהיא מתרוממת יותר באויר היא משתחררת מן הפסולת אשר מנמיכה בגלל משקלה. ככל שהיא כלואה בגוף היא מופיעה כנפש וברגע השחרור, כליון הגוף משתחררת כרוח. יש רוחות בגבהים שונים.ככל שהיא קרובה לאדמה היא פחות רוחנית, ז.א. היא גשמית. רוחות הצומח שוכנות מאוד נמוך ורוחות החי מתחילות לעלות לפי רמת התפתחותו, רוח החיות הטהורות גבוהה יותר ( גם רגליהם גבוהות יותר) ובין בני האדם יש גבהים שונים ולישראל יש לו אפשרות להגיע לגבהים רמים וביניהם הנביא גבוה ביותר.

ראינו שהתרבות העפר והרוח היא תמדית אך התרבות המים לא כל כך. כל הזמן הנהרות זורמים לים אך אין כל הזמן יורד גשם באותו מקום.

יסוד האש יותר מצומצם בגלל עוצמתו.אינו בשמוש אלא בלעיטים רחוקות- אלה הברקים. בנשמותיהם של האדם יש רק נצוץ אש ולא יותר מזה.

ראינו שהמים פחות שופעים מן הרוח והאדמה והאש כלוא לחלוטין שמא ישמיד את העולם. אש נוצר ע"י חלוף חומרים ויצירת חשמל בשמיים.

האדם להבדיל יוצר אש מתוך סכון גבוה של הסביבה.

ובכן ראינו לסיכום שהיסודות בבריאה מתרבים, תוך טיהור עצמי בתוך תהליך שאין בעצמם מעורים בו

ברמת הצומח נוצר גרעין להפריה ורבוי

וכן נוצר עובר ברמת החי.

אין הצמח או החי טורח כדי לווצרו. תהליך ההפריה בצמח קשור לפרוק החומרים אצל תא האם לניצולם

רק מה שנחוץ ליצירת התא החדש.

החכמה של הטמנת החי בתמצות בלתי רגילה בתוך הזרע והביצית מתעלמת מיסודות לא חיוניים. ומתמצתת את העיקר שבעיקר

במקביל בעולם העוף יש הטלת ביצה אשר כוללת את הדרוש האם לעובר מחוץ לגופה, בתוך ביצה. העוף דוגרת על ביצים ללא דגירה ויצירת האפרוח. אצל הדגים אין דגירה. כאן המנגנון פשוט יותר.

לחיות היונקות יש הריון תוך הגוף של כמה חודשים . שם התא מתפתח ויוצר את העובר שהולך ומתפתח עד הלידה.

אין האם שותפה בכל התהליך בד"כ. יש מקרים של כשלונות, הפלות ועוד המראות על פגם כלשהו אצל האם אשר לא יכלה לשאת את ההריון עד הסוף בצורה נכונה.

במקביל האם אצל האדם מפתחת בהריונה עובר אנושי הנושא מתכונות ההורים ועוד דורות קודמים לא לפי בחירתם בכלל.

הסוד העצום של בחירת התכונות של הדורות הקודמים ליצירת העובר החדש גם בחי, הצומח או האדם סוד אשר קשור למנגנון הפעלת החיבור של הזרע לביצית שלעיננו נראה מקרי לחלוטין, גם הוא שייך למנגנון עצום שקובע בפרטי פרטים את התכונות הגשמיות וברוחניות כאחת של העובר עוד בהווצרות הוולד.

בקצור בעת הלידה אנו עדים למנגנוני בראשית שאין הדמיון קולט את סבוכם וחכמתם. בעת לידה אדם חש בקטנותו כאשר מנגנונים עצומים פועלים בקרבו מצד אחת ורחמים של ה' יתברך הנותן לו לטעום מסודות הבריאה בכלל, וגם מאפשר לו להיות שותף בבריאה חדשה.

אשרי העם היודע לברך.

מיקום המרפאה בבית בוץ

פנימיות הכשרות

ב"עה

פנימיות הכשרות

באה התורה ללמד:. שאפשר דרך האכילה להתקרב אלוקה- או להתקרב לקדושה איך?
שתי הגדרות מפורשות בקשר לאכילת חיות. בסביבת המים ועל היבשה. בסביבה המימית: סנפיר וקשקשת. בואו נתבונן מה קורה בחיות שאין להם. אלה הרכיכים. נמצא שהדגים בעלי סנפיר וקשקשת שוחים באופן אופקי במים לעומת הרכיכים שמתגלגלים . הבדל זה בקשר שלהם לשמיים והארץ משנה את צורת קבלת הברכה מן השמיים והארץ. מסתבר שלרכיכים אין להם אפשרות לקבל את הברכה ישירות בגלל היציבה. יונקים במים הם חסרי קשקשת והם אסורים לאכילה, למרות שהיציבה שלהם מקבילה לשמיים ולארץ. אך ללא הקשקשת אין גורם מבדיל בינם ובין המים. רעיון ההבדלה בתורה הוא מאוד חשוב ונפגוש אותו הרבה בפרקי הכשרות שלנו. הסביבה המימית מעניקה איפיון יחידני לאוכלוסיה המימית-אפיון ההתרבות. אפיון זה עובר באכילת דגים- התרבות מירבית.-
בעלי חיים  בסביבה היבשתית: : האפיון המוזכר הוא "שוסעת שסע", פרוש הבדלה בין שתי האצבעות ולא יותר. רעיון ההבדלה שוב מלווה אותנו כאן.לחיות טורפות בעלות כמה אצבעות אין רעיון ההבדלה משמעותי.
פרסת כף הרגל משמעותית בקשר ליציבת אותו בעל חי. בעל חי כשר עמוד השדרה שלו מקביל לשמיים והארץ ואפילו הראש. בעל חי התמים ביותר הוא הכבש, שראשו רב הזמן כלפי מטה. הגבול של בעל חי כשר הוא הצבי היפה עם ראש גבוה, אשר אינו כשר להקרבה, אלא רק לאכילה. העז כשמו הוא, נועז יותר וראשו גבוה יותר משל הכבש. ובכן מעמד הראש קובע את ההתייחסות הרוחנית של בעל החי. החמור, למרות טומאתו הוא הקרוב ביותר בין הטמאים, קרוב לכשרים בגלל מעמד הראש.
הצואה שונה בין החיות הכשרות לחמור והסוס. למרות שאוכלים אותו הדבר צואתם שונה, כאשר של העיזים קטנה, וצפופה בצורת גרעינים ואילו של החמורים גלילים רכים. ההבדל הוא בעיכול. לבעלי החיים הכשרים יש מערכת עיכול כה מעובדת ,שהפסולת היא אפסית ומצוקה כי הכל נעבד היטב לטובת בעל חי המקבל את המירבי מן החציר. יוצא שבזכות מערכת העיכול המעובדת היטב בשר הכבש או העז מכיל הרבה יותר מאשר חיה טמאה.
מה הוא מכיל יותר? מבחינה כימית לא מצאו הבדל בין סוס לכבש. נזכור שהרעיון של הכשרות הוא להעביר אפשרות לקדושה דרך האכילה.
יש רק שתי בריות שעומדות זקופות בין שמיים לארץ ומחברות ביניהם. הצמח והאדם. אלה שתי בריות אשר מקבלות ברכה באופן השואב את הברכה ולא מקביל לה. העלים אצל העץ הפונים שמימה והשער אצל האדם הם אשר שואבות את הברכה ישירות . לצמח יש עוד יתרון יחודי בעולם והוא היכולת להפוך את האור למזון ע"י תהליך הphotosynthesis ביוונית= הרכבת האור. לכן אכילת העלים הירוקים של הצמח פרוש אכילת אור מעובד כמזון.
מה הוא האור? הוא הוא התרגום הגשמי של אלוקה= חיות אלוקית. לכן בבריאת העולם הקב"ה נתן לאכילה לכל הבריות את הצמחים.
אחרי נח מותר לאכול בהמות בתנאי ששומרים על הכשרות. ז.א דואגים לאכול מן החיות השומרות היטב בשרירים שלהם את החיות שקלטו מן הצמח. ז.א אדם האוכל מן הבשר הכשר מצליח להתחבר בדרגה שניה לחיות של הצמח. אכילת חיות טרפות לא מביאה אותך לחיות הצמח אלא בדרגה שלישית או רביעית דבר המרחיק אותך מאלוקה.
מבחינה רוחנית העיכול קובע מה מידת ההפנמה של החומר ורוחו גם יחד. לכן עם עיכול מצויין הכבש הוא תמים. אך האלימות מופיעה ככל שהעיכול חלקי ולא שלם. למשל אצל החיות הטורפות, יכולת העיכול של בשרים בעלי חומצה קשה מאוד משפיעה על רוחם- טורפים.
 מעמד הראש הוא משמעותי כאמור לעיל. לכן ג'רפה ספק אם היא יכולה להיות כשרה. אצל החיות הטורפות היציבה שלהם יותר זקופה לשמיים ובוודאי שהראש כך.
בניית כף הרגל משמפיעה על היציבה וההליכה.. בחיות הכשרות בעלות פרסה, החלק הקרני מתפשט ועוטף את החלק התחתון של הרגל. לחיות הטורפות אין פרסה, והחיות יותר עגלגליות, נמוכות מאוד , קרובות לארץ. זה הבדל נוסף בין הטורפות לכשרות שהראשונות הם יותר נמוכות וקרובות לארץ לעומת העז והפרה הקב"ה קבע ארבעה יסודות עולם שדרך האכילה אנו בולעים אותם ונקשרים לקב"ה ולבריאתו בצורה בלתי ניתנת לניתוק.:
יסוד המים: המים עוטפים כל תהליך של לידה.- אנו חייבים לשתות- בלי שתיה אין חיים רוח: אנו חייבים לנשום לחיים. הרוח קובעת את הרוחניות של האדם.
עפר: מסמל את המוות- הצמחים הגדלים מן האדמה מעבדים את העפר בשורשיהם.
אש: זו הנשמה הבוערת בתוכנו. טיב היסודות הללו קובע את הקשר שלנו אלוקה.
האדם המודרני השיג שבירת השרשרת. אויר מזוהם, מים לא טהורים, מזון תעשייתי- מביאים את האדם לידי מחלות קשות יש לשוב לפשטות.

מחלת השפע או מחלת הסרטן

ב"עה

מחפשים ותמהים למה  ואיך מתפתחת מחלת סרטן

התשובה היא אחת וברורה. דווקא אחרי מלחמות עולם הצבורים נכנסו לבהלת האוכל. אולי בגלל המצוקה שהיתה במלחמה, אולי בגלל הרכושנות ואנוכיות.

בדרך המדע למדו על מרכיבי התזונה והתייחסו לאנשים כאילו הם מכונות שצריך לפתם עוד עוד ועוד........ כדי שיהו בריאים. זו תרבות של שפע, שלא חסר דבר, של הפקרות  בקב"ה שהאדם כביכול הצליח ליצור תחליפים לכל דבר: יש מזוג במקום אויר בבית, יש שתיה תעשייתית במקום מים טריים, יש אוכל תעשייתי או אפילו תוספי מזון שנותנים לך את כל הנצרך.

טרם האדם יצר את האש= הנפש החיה, אך הוא משתדל להשפיע בבחירת צורת הדור הבא.

ובכן יש כאן תרבות של מחליפים הטבעי באנושי-תעשייתי. האדם שמח כי הוא שולט בעולם עוד יותר.

רק שהתפתחו שתי  מחלות  חדשות. א) הסרטן זו סטיה התפתחותית של תאי הגוף שגדלים מעל הרגיל ומפריעים ומפסיקים את התפקוד הרגיל.

ב) המחלה השניה היא מחלה אוטואימונית ((autoimmune

                          במקרה הזה הגוף משתגע ומאבד את איזונו  ופוגע והורס את עצמו. נכנס למעגל סגור שאין לצאת ממנו וכל הטבה  מנוצלת להגברת המחלה.

שתי מחלות אלו הן מחלות התרבות של השפע, בהן ניתן לאדם כל כך הרבה שאין הוא יכול לשאת.  במחלה א' התאים מאבדים את איזונם וגדלים בגלל העודפים. במחלה השניה מצפון האדם משתגע ואינו יודע  מצפונו- הוא סובל כי לא שמח במעשיו ואז  הוא משתמש    בכוחותיו כדי לתקוף את עצמו במקום להטיב.

בשתי מחלות אלו כדי לצאת מהם צריך לשנות תפיסת עולם: ללמוד שהשפע מאיים על האדם. הברכה נמצאת בחוסר.

כמו שרבי נחמן כותב בזכות החוסר האדם פועל ואחרת הוא נפגע.

לכן:

1. האדם צריך לאכול מעט- כל הסעודות הארוכות של שבת או שמחות למיניהן הורגות את האדם.
2.  האדם צריך לאכול אוכל פשוט. אפילו אותו אוכל כל הזמן. כי החסרון יוצר דחף פנימי למלא את החסר. הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית- גופנית.
3.  האדם צריך לאכול מתוך שמחה. כיוון שכל מערכת העיכול אינה מתפקדת  בעצבות ברגע שהאדם ישמור על שלושת הכללים הללו יקרה נס. ז.א לאכול מעט, אוכל פשוט ובשמחה יתחיל הגוף שלו  ונשמתו לפעול כדי לתקן את המעוות.

צריך להבין שאיננו מכונות אלא יצורים שחכמה אדירה טמונה בהם. אם נשתיק את היצור הזה בדברים חדשים הממלאים את צרכי היצור הזה הוא מת. כך גם שאר בעלי החיים. אם דואגים להם עד  שלא יצטרכו לעשות דבר לבד יחלו וימותו.

אותו דבר האדם. אם המדע והטכנולוגיה ימלאו את חסרונותיו במידה שהוא יהפך לעצלן יחלה וימות.

הדרך היחידה לבריאות אינה להתמלא מכל טוב אלא להיות חסר מעט, או חסר כל.

לבריאות ארנה

אכילה מכפרת

ב"עה

איזה פלא גדול!

עיקר עבודת הכוהנים בבית המקדש היתה באכילת הקרבנות! היו יכולים לשרוף את הקרבנות בתנור או להעלות אותם באש כמו קרבן תמיד- מתנה לה' מובן! למה הקרבן האישי לחטא כלשהו או תודה או אשם צריך הכהן לאכול? הרי אם איש חטא או אשם או מביא תודה אלה תחושות רוחניות של מצב רוח כזה או אחר.  יותר מתקבל אל הדעת על מצב רוחני מתאים תשובה.  כמו בתקופה שלנו! המענה לכל בעיה היא חזרה בתשובה. אך למה בתורה   התיקון למצב רוחני הוא באכילת הקרבן ע"י כהן? לצערנו ההשפעה הנוצרית אצלנו כה גדולה שאין לנו מושג מה כוחו של החומר. החומר כמו אצל הנוצרים הוא בזוי.

אך בואו נתבונן בעבודה בבית המקדש! אין מילים יש מעשים!

1. מדליקים את המנורה עם כל העשיה מסביב. אין דרשות על אור ומשמעותו. המעשה הוא החשוב- בבגדי שרת ובהלכות מוגדרות המעשה מתבצע בטכסיות משמעותית.
2. קרבן הקטורת. אין דרשות על משמעות הרחות הללו של צמחים הנשרפים ומשמעות צירופם.יש מעשה חשוב בכלי זהב ומזבח זהב ואפילו מביאים את הקטורת עד לקודש קודשים.
3. לחם הפנים יושב בקודש ומתחדש ונאכל ע"י הכוהנים. ללחם צורה קבועה מראש, שולחן זהב. כל זה עבודת קודש
4. הקרבת קרבנות צבור ויחיד על המזבח מנחושת. הכוללת את כל העשיה המבורכת סביב.

כל העשיה נעשת ע"י הכוהנים עצמם ולא עוזריהם. העבודה היא גשמית, גופנית.
הטענה היא שהמעשה משמעותי בגופו ולא בדיאבד. מסתבר שהמעשה הוא רפוי לנפש. מעמד הצווארון הלבן בתקופתנו סובל קשות מחוסר ההשקעה הגשמית, גופנית. הסבל מתבטא במחלות באופן גופני ממש וגם מבחינה רוחנית- רגשית. אנשים שסובלים מדכאון זו תופעה שכיחה של מעמד השפע.

נחזור לאכילה.

גם בתקופתנו המנוכרת, עדיין מלווים את השבת בשלוש-ארבע סעודות.

להבדיל האכילה במקדש אינה באה לשם שובע, העברת הבעלות קודמת לאכילה. האיש הפרטי נותן את הקרבן לכהן במתנה לשם כפרה על מעשיו, הוא מעביר לקרבן את מצבו הרוחני דרך כפות ידיו במגע על החי. למעשה אותו איש ישראל נפרד מבעל חי הנושא את חטאתו.

יש לציין כאן שבעלי חיים הם הרבה יותר פגיעים מאתנו והמבנה שלהם הרבה יותר פשוט מאתנו בגלל מחסור הדעת.

מבנה האדם גם פשוט. אך בגלל הדעת ,הרוכבת על האישיות היא משתלטת על הגשמי במידה כזו שלפעמים אי אפשר להכיר בגשמי. זה לא יכול לקרות אצל בעלי חיים למרות שגם להם יש אישיות נבדלת לכל אחד ואחד.

לכן בעל חי יכול לשאת את חטאו של האדם או את עולמו הרוחני ללא התנגדות

לכן העולם החי סביב לאדם מאוד משמעותי לאדם, כי הוא משלים את עולמו בבריאה ממש.

להבדיל: השמוש באמצעים טכנולוגיים היום שמשלימים את האדם בחיי יום יום מרחיקים אותו מבורא עולם, כי כבר נמצא עוד פחות במגע עם עולם הבריאה האלוקית.

כבר נאמר שהכהן אינו אוכל למען שבע רעבונו. אכילת הכהן היא ממש מעל הטבע, כי אינו אוכל על פי רעבונו ותאבונו. אלא הוא אוכל כי הוא מצווה. הכהן אוכל בקודש את הקודש. פרוש שבזמן האכילה לכהן יש כוונות- מחשבות המפנימות את פגם הרוחני של האיש הישראלי ומתכוון שע"י פרוק החומרים שבמערכת העיכול שלו הוא מביא לפרוק החטא ביסודו של האדם וכפרתו בעולם עליון.

רק הכהן יכול לעשות זאת כי הוא המקשר שמיים וארץ, הוא מקבל ברכת ה' והוא עובד במקדש כדי לברך את ה'.

זאת חכמתה של התורה  שהעמידה מקדש וכוהנים כדי לכפר על בני ישראל.

מזה מבינים מה משמעותה של האכילה אצל בני יאדם שיכולים דרכה:

1. לקבל את הכוונות הרוחניות שבבישול או בגידול- אם זה קודש, או תאווה, או בריאות
2.  לשלוט בעולם הרוחני המשתחרר בזמן האכילה אחרי פרוק החומרים. לכל צמח או בעל חי יש עולם רוחני מבורך שאפשר להתעשר ממנו בעת האכילה.  וכאן יש בחירה לאדם, באיזה עולם רוחני רוצה להשתייך. פשיטה שאם אוכלים בשר בקר מרגישים אחרת מאשר באכילת חסה.  וכן הלה
   
3. כל זה כמובן קשור לכשרות. כי אחרת למה אסור לאכול דם? אלא נאמר בפרוש שהדם הוא הנפש. אכילת הנפש אסורה לאדם למרות שאוכל בשר. לעומת חיה טורפת. זה שומר על בני ישראל  מלחיות כחיה טורפת.
4. מתוך זה מבינים שהאכילה של האדם קובעת את רוחו. אם אכילת שרצים, דברי חלב,אם בשר בקר או דגים,ואם אוכל תעשייתי מנוכר  מן הטבע= המכיל רמזים בלבד מעולם הטבע.

לכן יש לברך לפני ואחרי, יש לומר דברי תורה בשולחן או להתכוון למטרות קודש ע"י אכילה זו.    

אבחון מוקדם של תינוקות

ב"ה

טווח הגילאים שבו אנו יכולים לחנך את ילדינו, חינוך גשמי ורוחני באופן שמאפשר להשפיע עליהם ומצדם אין התנגדות לקבלה מאתנו, הוא מן ההיריון עד גיל 3 לכל היותר 5. לאחר מכן אישיותם מתעצבת וההשפעה יותר קשה.

המצב הרווח היום הוא שבעיות מזמינות את ההורים לפתור אותם. הילדים חולים, סובלים ואז ההורים הולכים לרופא למצוא עצה או פתרון לבעיה.

שיטה זו היא שיטה של כיבוי שריפות

מחנך אמיתי קובע לעצמו כיצד להתמודד עם בעיות ועם יצר הרע מראש. קודם דואגים להכיר את הצדדים החיוביים והשליליים בילד ו/אז יש לטפח את החיובי ולדאוג שהצד השלילי לא יבוא לידי ביטוי. לדוגמא: ילד שמפריע ורוצים שהוא יהיה בשקט לעיתים נותנים לו סוכרייה, מבלי לדאוג למה זה גורם מאוחר יותר. כי זה מחליש את יכולת ההתגוננות שלו וכן מפתח אצלו את היצר הרע. כוון שהעולם הגשמי צועד בד בבד עם העולם הרוחני- מוסרי. הילד לומד שהוא יכול להשיג דברים לפי התנהגות מסוימת.

במקום לדאוג לצד החיובי, בגלל העומס ו"הלחץ" בו אנו מצויים בחיי היום יום אנו מפתחים שיטות כיצד לא להתמודד ובכך מזיקים לילד.

יש שיטה אחרת שמקדימה רפואה למכה, שיטה זו נקראת "השיטה ההוליסטית"

עם היוולדו של התינוק ישנן מפות ברורות שניתן לקרוא כדי לאבחן. לפי איך שאדם נראה קל מאוד לראות איך הוא מרגיש אם רק יודעים "לקרוא" אותו.

צבע העיניים מראה מפה של האברים הפנימיים והקשר ביניהם, כפות הידיים והרגליים מראות את אישיות האדם תאוותיו ויכולותיו. כמו כן, מסתכלים על הראש, צורת האוזניים, הלשון וכו'.

אחרי אבחון ניתן להכיר את היתרונות והחסרונות עוד לפני שבאו לידי ביטוי, ולנצל אותם כראוי. יש קשר רוחני בין אנשים, אפשר לנצל את הכוח הזה בצורה חיובית, לחשוב על ילדנו מחשבות טובות, להעביר להם תחושות של אהבה, ביטחון, קרבה ושמחה. דברים אלה ישפיעו עליהם לטובה.

התזונה היא חשובה. מומלץ לאכול רק את מה שאובחן כמתאים

מצב רוח מסוים גורם ל"סתימות" אנרגטיות באבר זה או אחר, על ידי לחיצות אפשר לשחרר את הסתימות האנרגטיות.

וכך בעזרת כל הכלים והתובנות האלו תינוק עם בעיות דיסלקטיות קשות גדל ככל ילד אחר!

תינוק עם חולשות במערכת ההורמונלית, התגבר עליהן עוד לפני שהציקו לו.

תינוק עם בעיות מרה קשות, ניצול מכאבי ראש ותופעות אחרות לפני שהוא סבל.

תינוק עצלן גדל כילד זריז.

הורים חביבים אל תזדקקו לבעיות כדי להכיר את ילדיכם!

ארנה קובוס
רפואה טבעית